פרשת קורח: המנהיג מגן על סמכותו מפני הקוראים עליו תיגר | מיכל פרם-כהן, סיון תשפ"ד
בפרשת קורח אנו רואים כיצד משה מגן בהצלחה על סמכותו כמנהיג שנבחר בידי ה' מפני קורח, דותן ואבירם הקוראים תיגר על משה כמנהיג ודורשים לקחת חלק בהנהגה.
קורח ועדתו, מבני שבט לוי, טוענים כלפי משה ואהרון: "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" (ט"ז, ג). דותן ואליאב, מבני שבט ראובן, טוענים שמשה נכשל בהנהגת העם ומסרבים לקבל את מרותו, או אפילו להיענות לקריאתו ולהתייצב לפניו.
תגובתו המיידית של משה היא פנייה אל ה': הוא נופל על פניו. לאחר שהוא מתעשת משה מגיב בשני אופנים, האחד לגבי קריאת התיגר כנגדו והשני לגבי קריאת התיגר כנגד אהרון:
- משה מציע מבחן התאמה לתפקיד: בחירה בידי ה'. על קורח וראשי בתי האב של עדתו לקחת מחתות, לשים בהן אש וקטורת ולראות אם ה' יקבל את מנחתם: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ" (ט"ז, ז). משה משאיר את אישור סמכותו כמנהיג בידי ה'.
- מאחר וקורח ועדתו הם משבט לוי, משה מוכיח אותם על פניהם: הם כבר נבחרו מכל שבטי ישראל לעבוד את עבודת המשכן, מדוע הם מבקשים גם חלק בכהונתו של אהרון? תוכחה זו מאפשרת לבני עדתו של קורח להתפכח ולחזור בהם מטענתם, אך הם אינם עושים זאת.
מבחן הבחירה עובר בהצלחה: קורח וכל עדתו מתקהלים לפתח אוהל מועד כאשר ראשי בית האב באים עם מחתותיהם ועליהן אש וקטורת; ה' קורא למשה ואהרון להתרחק מהמקום מאחר ובכוונתו לכלות את כל העדה; משה ואהרון מבקשים רחמים על בני העדה ומטילים את האשמה על קורח בלבד: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?" (ט"ז, כב); ה' מורה למשה ואהרון להקהיל את כל הנוהים אחרי קורח, דותן ואבירם ליד אוהליהם של השלושה, ולאחר שהם עושים זאת, משה מאפשר להם שוב לחזור בהם: "סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם" (ט"ז, כו).
רק אז מכריז משה שוב על מבחן הבחירה למנהיגות:
אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי.
וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה' (ט"ז, כח – ל).
לא רק שהאדמה פוצה את פיה ובולעת את קורח ועדתו, דתן ואבירם ובני ביתם ורכושם, אלא שאש יורדת על 250 ראשי בתי האב שבאו עם מחתותיהם ועליהן אש וקטורת ומכלה אותם.
בחירתו של משה בידי ה' הופגנה ללא עוררין ואין מערערים יותר על סמכותו.
——————