פרשת כי תישא: השבר הרוחני וריפוי במידת הרחמים | אליאנה תפוחי, אדר תשפ"ה
פרשת כי תישא מביאה בפנינו רגעים דרמטיים בתולדות עם ישראל – חטא העגל, תחינתו של משה לפני אלוהים וחידוש הברית. אחד הרעיונות המרכזיים העולים מהפרשה הוא השבר הרוחני של העם בעקבות תחושת הנטישה של משה, ועם חזרתו של משה מההר, תחינתו לפני הקב"ה וחידוש הקשר והברית עם הקב"ה.
אברהם יהושע השל מדבר רבות על הפער שבין חוויה דתית אותנטית לבין דת טכנית או ריטואלית בלבד. השל התנגד להפיכת הדת למשהו מובן מאליו, כמו מערכת חוקים יבשים ללא חוויות רוחניות פנימיות. חטא העגל נבע בעצם מחיפוש של העם אחר מוחשיות, ניסיון להחזיק באמונה דרך משהו שניתן לראות ולגעת בו, במקום להישען על חוויה רוחנית עמוקה ופנימית.
השל מלמד אותנו שהקדושה אינה טמונה בחומר, אלא בתחושה הפנימית. עם ישראל התגעגע לנוכחות משה, ולכן ביקשו אלוהים מוחשי, אך הם החמיצו את העומק שבקשר עם אלוהים, שאינו מצוי בדמות אלא בקשר הפנימי והחוויתי.
כאשר משה עומד לפני הקב"ה ומבקש שיסלח לעם, הוא חווה התגלות חדשה – לפי השל – י"ג מידות הרחמים. אף שאלוהים אינו מבטל את החטא, הוא אינו מתנתק מעם ישראל. הוא בוחר ברחמים ומלמד אותנו שתהליך התשובה כרוך באהבה, לא רק במשפט. השל מדבר על "האלוהים המחפש את האדם" – הרעיון שהקב"ה אינו רק מחוקק וריבון אלא גם דמות אבהית אוהבת, המתקרבת אל האדם. בפרשה זו, אנו רואים זאת בצורה הברורה ביותר: הקב"ה מחפש את עמו, מוכן לברית מחודשת, ומלמד אותנו שיעור עמוק על היכולת לרפא משבר רוחני.
בעולמנו המודרני, אנשים רבים חשים אובדן ובלבול דתי בדומה לעם ישראל במדבר. השל קורא להם, כמו משה, לחפש את הקודש בחוויה עמוקה יותר – בהליכה פנימית של חיפוש ורגישות למופלא.
——————