פרשת כי תשא: איך ניתן להבין את המסר של ה': "הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם" | אסתר ואלי מיאסניק, אדר א, תשפ"ד
התגובה החריפה
במהלך ישיבתו של ה' עם משה על הר סיני לגיבוש המצוות וההנחיות המשכן, מתרחש אירוע העגל. ה' מפסיק את הישיבה המשותפת ותגובתו חריפה- לֶךְ-רֵד–כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל. במילים אחרות- העם הזה עומד לחדול מלהיות עמי.
תגובה זו היא חריפה מאוד שכן, ה' החל את תהליך יציאת מצרים תוך ראיית בעם ישראל כעמו. למשל- באירוע הסנה– רָאֹה רָאִיתִי אֶת־עֳנִי עַמִּי (שמות ג:ז).
האם העם חדל להיות עמו של ה'? לא בדיוק
- לא כל העם היה שותף- משה הורג באמצעות שבט לוי, 3,000 חוטאי עגל. אך הם מהווים רק 0.5% מתוך 600,000 הגברים שיצאו ממצריים כחודשיים קודם לכן. אומר הנצי"ב (נפתלי צבי יהודה ברלין – הנצי"ב מוולוז'ין – מחבר וראש ישיבה. פולין – 1893-1817) : " מִי לַה' אֵלָי (לב:כו) – אין הכוונה מי הוא שלא עבד עבודת כוכבים. שהרי רוב ישראל לא עבדו עבודת כוכבים".
אמנם מאוחר יותר ה' נגף את העם על חטא העגל (שמות לב:לה), אך לא נראה שנהרגו בו אנשים רבים מאחר שבהמשך בחומש במדבר, מונים את שבטי העם, ומדווחים שוב על 600 אלף גברים מלבד הנשים והטף (במדבר א:מו). - הטקסט לא מביע התכחשות לה' כאל. התנהגות ה"עם" מבטאת חיפוש אחר דמות הזדהות. ה"עם" מחפש מישהו שילך לפניהם בדרך לא"י. חלק ממנו פונה לאהרון שהוא מחליפו הזמני של משה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹ– אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ–כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.
ואומר האבן עזרא "חלילה חלילה שעשה אהרן עבודה זרה, גם ישראל לא בקשו ע"ז, רק חשבו, שמת משה שהסיעם מים סוף…. ראו שהמן אינו יורד בהר סיני, ומשה התעכב שם ארבעים יום. ואין כח באדם לחיות זה הזמן בלא מאכל, כי הוא לא אמר להם מתי ירד." - הטקסט מרמז על קבוצה שאינה מב"י המקוריים- "ערב רב". וַיֹּאמְרוּ–אֵלֶּה אֱלֹ–ָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (לב:ד) אומר רש"י- " ולא אמרו "א—.. הוציאנו", מכאן שהיו נפרדים מן העם. כותב רש"י: "מכאן שהערב רב שעלו ממצרים הם אלו שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו".
תגובתו הקשה של משה
אם אכן רק חלק קטן מהעם היה שותף פעיל במעשה העגל, מדוע היה צורך בתגובות הקשות קיצוניות כשבירת הלוחות שנכתבו עי ה' וכהרג חוטאי העגל? אביא מדרש מעניין שממנו אתה למד את החשש של ההנהגה מהתפתחות בעם של גל הדיעות הליברליות (קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹ– אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינו) וצורך בהתפרקות (וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ, וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק [לב:ו], וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת [לב:יט]):
מתאר מדרש שמות רבה מג:ז: "משל לחכם, שפתח לבנו חנות של בשמים בשוק של זונות. המבוי עשה שלו והאוּמָנות עשתה שלה והנער כבחור עשה שלו – יצא לתרבות רעה. בא אביו ותפסו עם הזונות. התחיל האב צועק ואומר: הורגך אני! היה שם אוהבו, אמר לו: אתה איבדת את הנער ואתה צועק כנגדו? הִנַחְתָּ כל האומניות ולא לִמַּדְתּוֹ אלא בַּשָׂם, והנחת כל המְבואות ולא פתחת לו חנות אלא בשוק של זונות! ?
כלומר- משה הבין שאמנם העם נחשף אמנם, למספר חוויות אדירות כי"מ, בקיעת ים- סוף ואירוע הר סיני- אך עדיין אינו מגובש כעם. כל משב רוח, עלול להביא לסופו. אביא דברים בשם אומרם המסבירים את העמדה התקיפה של משה.
- יש צורך לחנך את העם מחדש– הרש"ר הירש (הרב שמשון בן רפאל הירש, 1808-1888, גרמניה) אומר: "כל עוד משה ידע רק על העגל ועל העבודה אליו, הוא קיווה עדיין שיוכל לייסד בית טהור לתורה בקרב העם, לכן כאשר ירד מן ההר, לקח עמו את עדות התורה. אך כאשר ראה את העגל והמחולות, נוכח לדעת שטעות עבודת הכוכבים כבר נשאה את פריה הרגיל – התרת רסן תאוות החושים, ואז הבין שיש צורך לחנך את האומה מחדש…במעשה הזה הוא הכריז באופן ברור שהעם במצבו העכשווי אינו ראוי לתורה ואינו מתאים לקבל אותה"
- שבירת הלוחות לעיניי העם כצעד חינוכי. אומר הנצי"ב מוולוז'ין: " משה התחכם ולא שיבר את הלוחות בהיותו בהר, כשאמר לו ה' ממעשה העגל והוחלט אצלו כבר אז לשברם, אלא משום שרצה משה לשבור את לב העם ולהסעיר דעתם, בראותם אשר משה משבר לעיניהם סגולה נפלאה כזו ויהיו נעצבים, עד שלא ימצאו ידיהם למחות על כל מה שעשה… שנשברה לעיניהם סגולה שאין כמוה בעולם…".