פרשת כי תבוא: חקלאים ועירוניים | שושנה מיכאל צוקר, אלול תשפ"ג
בספר דברים טקס הבאת הביכורים מתואר בפשטות:
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כׇּל־פְּרִי הָאֲדָמָה….
וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל־הַמָּקוֹם…
וּבָאתָ אֶל־הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ… (דברים כו:ב-ה).
חמישה פעלים נפוצים, שמשאירים מרחב לפירוש וליישום מותאם לנסיבות ולטעמים אישיים או מקומיים.
המשנה, כדרכהּ, ממלאת את החלל:
כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים….
וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם: הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבָּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס…. (משנה ביכורים ג:ב-ד, בדילוגים)
התהלוכה חגיגית. וחלק ממנה עדיין נוכח בתרבות הישראלית המחודשת. בהתיישבות, השור המקושט הוחלף בטרקטור, שגם הוא בדרך כלל מקושט. בעיר ובכפר, ילדים ממשיכים לשיר את שירו של לוין קיפניס, "הבאת בחכורים" המתחילה "סלינו על פתפינו ראשנו עטורים…" ששואב פרטים רבים מהמשנה (במיוחד החליל ונשיאת הסל על הכתף, שאינם מופיעים בתורה).
אך מרכיב חשוב בטקסט המשנאי חסר לנו. בימי הבית, תושבי ירושלים – אנשי הכרך הגדול אשר קנו את מזונם בשוק, שחייהם היו מנותקים מו השדות ואולי ראו בגשם מטרד – מפסיקים את שיגרת יומם, יוצאים לברך את החקלאים ולחגוג אתם.
לפני כמאה שנה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק הביע דאגה מהניכור בין אנשי המלאכה ועובדי האדמה:
החיים האנושיים בכללן מתחלקים לחיים טבעיים ולחיים מלאכותיים, בזמן שהאומה ירודה במוסרה ועין יחידיה ולבם רק אל בצעם, אז מתרחקים מאד המפלגות, אלה העוסקים בחיים הטבעיים ואלה הנתונים בחיים מלאכותיים [=בעלי מלאכה], אלו מאלו. האיכרים עובדי האדמה שוכני הכפרים הקרובים אל הטבע בפשטותה בחייהם, יהיו בלתי מכובדים בעיני בעלי האמנות שכבר השכילו לחיות ע"פ סדר התרבות וההתרחקות מן הטבע. (עין אי"ה, על משנתנו)
מאז המצב לא השתפר. מדפי הסופרמרקט שופעים מזון מתועש; דפי העיתונים מפרסמים ללא חרף מאמרים על בשר שגודל במבחנות וכו' וכו'. אנשי העיר דורשים מזון זול בשפע ללא מחשבה על מחיר התשומות ועלות העבודה שהחקלאים משקיעים בגידולם. במקום להריע לאיכר, כמו אנשי ירושלים בימי המשנה, החברה המודרנית מרעיבה אותם. לא כך נבנה את הארץ.
הדברים מוקדשים לבִתינו לאה שסיימה זה עתה דוקטורט הקשור לגידול עגבניות בתנאים צחיחים.