פרשת קדושים: שוטף + 60: על קדושה וחולין | אניטה תמרי, אייר תשפ"ד
"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוהיכם" (ויקרא יט, א-ב). אחרי הפתיחה החגיגית, שלא לומר הבומבסטית הזו, הציפייה היא להמון קדושה. ומה שהפרשה נותנת לנו היא עירוב גדול של מה שאנו תופסים כקדושה ומה שאנו תופסים כחולין
שני הפסוקים שאחרי הפנייה לעם חוזרים על חלק מהדברות, בהחלט דברים ברומו של עולם. ובפסוק הבא – מה אוכלים ומתי מזֶבַח השלמים – עירוב משהו של הקדושה והחולין. ולאחר מכן – ציוויים על התנהגות שבין אדם לחברו, הוראות יפות כגון לקט ופאה שיש להשאיר לעניים. איסור על גנבה ועל שבועת שקר – שוב חזרה לעשרת הדברות. "לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר" (יט, יג). האם מדובר כאן בקדושה או בחולין?
הפרשה הזו מעלה סוגיות קשות באשר לגבולות שבין הקודש לחול, ואם אכן יש קדושה שהיא נפרדת מחולין, או חולין נפרדים מקדושה. קשה לי להבין למה התורה מתעסקת בתסרוקות ובקעקועים. הם נראים לי ענייני חולין שולִיים לחיינו. יש המסבירים שעמי הארץ או כוהני הדת שלהם הסתפרו מוזר ולכן אל לנו להידמות להם. אולי. אבל האם זו קדושה או בדלנות?
כעורכת, אני מחפשת את ההיגיון שבטקסט, איזה מבנה שיוביל, למשל מהחוץ אל הפנים. מהכלל אל המשפחה ואז ליחיד. שיהיה חלק שיעסוק בחקלאות ואחר במסחר ועוד אחד במשפט. אבל לא – הכל בלילה אחת גדולה. נראה שהטקסט מתייחס באותה מידה של חומרה למילים "וכי יגור גר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגֵר הגָר אתכם, ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (יט לג-לד) כמו למילים "בהמתך לא תרביע כלאיים, ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך” (יט, יט).
בטשטוש הגבולות שמאפיין את חיינו בישראל, אני, כאישה עובדת, נקראת "עצמאית". מה שבאנגלית הוא "מועסקת בידי עצמי" הופך פה לעצמאי, ובתור שכזו, יש לי מעט מאוד זכויות סוציאליות. והתורה? היא דואגת לשכיר, אבל נראה שבמקרה הזה השכיר הוא מה שאנחנו קוראים עצמאי – אדם שהשכיר עצמו לעבודה אצל מישהו אחר. והמעסיק צריך לשלם לו בו ביום, "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר". והנה, בעצם הימים האלה הגיעה אליי הודעה ממכללת דתית שאיתה אני עובדת:*
|
בס"ד ספקים ומרצים יקרים להלן הנוהל החדש להעברת תשלומים במכללה תשלומי ספקים: תנאי אשראי ש60+ ספקי אוכל תנאי אשראי ש30+ התשלום יבוצע בתאריך 30 לחודש פעם בחודש |
לטובת אלה שאינם בקיאים ברזי העושק, הצירוף "ש60+" פירושו שוטף ועוד 60. כלומר, אני מגישה חשבונית ב 11 בפברואר. היא יושבת בשקט ומחכה עד 1 במרץ. ואז מתחילה לספור 60 – והגענו ל-1 במאי. והתשלום? האם ב-30 באפריל או ב-30 במאי? המתח הורג גם אותי
ולמה ההודעה? כי שינו את התנאים. עד עכשיו היה ש45+
כלומר, אני מחכה, במקרה הטוב, חודשיים וחצי מיום שסיימתי את העבודה ועד שאראה את התשלום
אבל מה? בס"ד
וכך, כמאמר השיר:
"הייאוש נעשה יותר נוח"
——————–
* כך במקור – ש60+, אין אלה טעויות הקלדה שלי