משה ויפתח — מה ביניהם?

פרשת חֻקַּת:  משה ויפתח — מה ביניהם? / שושנה מיכאל צוקר, תמוז תשע"ז.

במבט ראשון הקשר שבין פרשת חוקת (במדבר יט:א-כב:א) והפטרתה (שופטים יא:א-לג) טמון בדרך בה יפתח ניגש למלך בני עמון ומספר איך נכבשה ארץ סיחון, כוללת גם חלקים שכבש סיחון מאת בני עמון, עליו מסופר בפרשה. יתר על כן, נראה שיפתח מחקה את משה בדרך בו הוא  נגש למלך הזר, מציג את עמדת ישראל ומבקש להגיע לפשרה לפני תחילת הלחימה.  פעמיים בפרשה משה נוקט בשיטה זאת (כ: יד-יט ו-כ"א, כא-כב), וכך גם יפתח כשהוא פונה למלך בני עמון.

אבל יש רובד נוסף, עמוק יותר המחבר את מנהיגותם של משה בפרשת חוקת ואת יפתח. בפרשה אנחנו קוראים:

וְלֹא-הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן.  וַיָּרֶב הָעָם עִם-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר…  וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יה' אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.  וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה:  לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת… וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת-הַקָּהָל אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.  וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.  וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם (במדבר כ:א-יב)

הסיפור מזכיר בפרטים רבים את משבר המזון והמים לפני שנות דור בשמות פרקים טז-יז, אך יש פרט קטן הרומז על שינוי גדול. בשמות (טז:ג) העם מתגעגע לשפע המזון שהיה (או לא היה) במצריים. בסיפור פרשת השבוע, פרשת חֻקַּת בני ישראל כמהים לא לעבר אלא לעתיד ל-"זרע [=דגן] ותאנה וגפן ורמון" (פסוק ה), התבואה של ארץ ישראל, אליה עדיין לא הגיעו. [א]  משה אינו מבחין בשוני, מגיב כמו אז ופוסל את עצמו מהמשך המנהיגות.

גם יפתח –  שסיפורו ממוקם במרכזו של ספר שופטים – מתברר כמנהיג שאינו כשיר לאתגרי העתיד, או לפי הגדרתו של הרב משה ליכטנשטיין הוא "האדם הנכון בזמן הלא נכון."[ב]  בתחילה זקני גלעד פונה ליפתח ומבקשים ממנו להתגייס להובלת מהלך צבאי (שופטים יא:ו) . אחרי מו"מ קצר הוא מסכים בתנאי שימשיך בהנהגה גם אחרי הקרבות (יא:ח-י), בשונה מגדעון לפניו שמסכים להוביל בקרב אך לא להמשיך כמושל אזרחי (ח:כג). בלית ברירה זקני גלעד מסכימים. יפתח מצליח במלחמה אבל חוסר  תשומת לבו לפני שהוא מדבר ואי-יכולתו להודות בטעות, להראות גמישות ולחפש תיקון [ג] מוכיחים שאינו מתאים להנהיג את העם בעתות שלום.

במבט רחב יותר אין להשוות את יפתח למשה. למשה זכויות רבות בהובלת עם קשה עורף ממצרים עד גבולות הארץ, ולא רק במערכה צבאית בודדת, אבל כל דור וכל שעה דורשים את המנהיג המתאים להם, ולכל מנהיג יש את השעה שלו, שאחריה עליו לפנות את מקומו לאחר.

<><><> 

הבהרות ומראי מקום

א.      אפשר שהם הכירו את פֵרות הארץ מסוחרים שעברו במדבר

ב.      לפיתוח מלא של הרעיון ראו: http://preview.tinyurl.com/ybk8zagc

ג.        לפי חז"ל בבלי תענית ד:ב התרת הנדר.