פרשת קֹרַח, על מחלוקות שונות / עובד דבורה, סיוון, תשע"ז.
קרח ועדתו, כמאתיים וחמישים איש, כולם מבית לוי, חשים שמשה ואחיו אף הם ממשפחה זו, מתנשאים על היתר. משרת הכהונה נתנה לאהרון בניו אחריו. טענתם העיקרית, "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" באותה מידה, ועל כן אין מקום לנשל מי מהם מזכותו להיות בשורה הראשונה של ההנהגה.
הטענה על פניה נראית צודקת לחלוטין. אך ממה נפשך, הטענה הזו נכונה לכל הנהגה בעולם. אם כל אחד יטען לחוקיות ההנהגה וזכויות היתר שיש לה, מה מחייב לכאורה מבחינת המוסר והצדק הטבעי לקחת זאת ממנה, אזי אנא אנו באים.
חז"ל הגדירו בצורה דיכוטומית את המחלוקות, "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים" זו לשם שמיים וזו שאינה לשם שמיים". [א] מה לא לשם שמיים? זו שבאה לשרת את האגו והיצר של החולקים. מה שנכון לגבי קרח ועדתו.
מעבר לכך, חז"ל ירדו לעמקם של דברים (מעבר לדיון הכללי בסוגיית המחלוקת). הם ניסו להמחיש לכל המפקפקים בנחיצותו של המנהיג ובייחודו. להבהרת העניין אני אביא שני מדרשים.
מדרש תנחומא, מספר, "קפץ קרח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית? אמר לו חייבת בציצית. אמר לו קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה?! [ב].
מסמיכות הפרשיות, שבין פרשת ציצית לפרשת קורח, למדו חז"ל שמצוות ציצית שימשה עילה למרידה במשה ובתורתו. מצוות ציצית מורכבת משני חלקים: קשירת הפתילים וצביעת פתיל התכלת. שליש מהפתילים קשור בקשרים שיוצרים אחדות אחת, ומי שמחבר אותם יחד לחטיבה אחת הוא פתיל התכלת. שני השלישים הנותרים הם פתילי הציצית שנראים כעצמאיים ומפורדים זה מזה. הפתיל המרכזי צבוע בצבע תכלת, שעל פי המדרש נועד להזכיר את צבעו של הרקיע שדומה בצבעו לכיסא הכבוד. טענת קורח הייתה שפתיל התכלת מצביע על המנהיגים יחידי הסגולה, שמעטים הם. אולם בשעה ש"כל העדה כולם קדושים" או בלשון המדרש בשעה שכל הבגד תכלת – שוב אין צורך במנהיג.
ניתן לומר, שקורח ע"פ מדרש זה רואה את הטלית במבט מרוחק וחוטא באי הבנה בסיסית. אם היה נכנס לבחינה מדוקדקת לא היה טוען, שאין שום משמעות ל"ארבע חוטין" במילים אחרות, הוא מתעלם מהתפקיד, שאותו ממלא הפתיל והוא החיבור לכל החוטים שנראים – הודות לו – חטיבה אחת.
מדרש ויקרא רבה, מתאר, "בר קפרא אמר: גדול (ה)שלום. מה אם העליונים (=המלאכים) שאין בהן לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצות (=התקוטטות) ולא דבבות (=מריבות) ולא מחלוקת ולא עין רעה – צריכין שלום, "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו" (איוב כה:ב), התחתונים (=בני האדם) שיש בהן כל המידות הללו, על אחת כמה וכמה (שצריכים ברכה מיוחדת שישרה השלום בקרבם)". [ג]
גם אצל המלאכים שלא כמו אצל בני האדם (שנפשם גדושה ביצרים) יש מחלוקות. אלו מחלוקות? ברור מאליו, שאלו הן רק מחלוקות "לשם שמיים".
שם בשמיים, שכלם תכלת, חשובה נוכחותו של האל כדי לפשר בין החולקים ולהשכין שלום במרומיו. קל וחומר – כאן על הארץ, חשובה נוכחותו של המנהיג, שבמקרה זה הוא גם שליחו של הקב"ה, ומתפקידו בין היתר לעשות שלום על כל בני ישראל.
מראה מקורות
א. מסכת אבות, ה.
ב. מדרש תנחומא במדבר טז.
ג. מקרא רבה, מהד' מרגליות, ט, ט.