פרשת אמור: חשיבות התמיד | שושנה מיכאל צוקר
וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד׃
מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן
מֵעֶרֶב עַד־בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם׃
עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת־הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד׃
(ויקרא כד:א-ד).
במבט מהיר נראה שנר התמיד הוא בין הדברים המעטים הדומים במשכן, בבית המקדש ובבתי כנסת עד ימינו. אבל מבט זהיר יותר מגלה שוני. נר התמיד בבית הכנסת דולק ללא הפסקה. על נר התמיד במשכן ובבית המקדש נאמר בפירוש כי הוא דולק מן הערב עד הבוקר, וחובה להדליק אותו כל ערב וערב.
ובכל זאת יש קו מקשר חשוב: התמידות. יש בדורנו נטייה לזהות את חיים הדתיים או הרוחניים עם חוויות שיא, אבל שיאים חולפים. לכן עבודת ה' אינה יכולה להסתפק ברגעים דרמטיים בלבד. בלי קביעות ועקביות חיי הרוח יכולים לחלוף עם הרוח.
מדרש[1] מעניין מספר על דיון המבקש לקבוע מה הוא הפסוק החשוב ביותר בתור
בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל והוא "שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד".
בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא "ואהבת לרעך כמוך".
שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".
עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי.
הכוונה אינה להפחית בחשיבות של אמונה באל אחד או של האכפתיות שלנו כלפי הזולת, אלא לומר שהתמדה ועמידה איתנה הן תנאי קדם לממש את המחויבות שלנו לערכים האלו לאורך זמן.
בעבודת הקודש, כמו באהבת אדם, חוסר בהתעלות רגשית יכול להוביל ליובש ושיעמום הרסניים. אבל כמו חיי הנישואין, חיי הרוח אינם בנויים על חוויות שיא בלבד, אלא גם על נאמנות, מסירות ונוכחות. לכן התורה מצווה על עבודת התמידים, הקרבנות דאז ותפילה של היום, להנחיל לנו כי חיים רוחניים דורשים משמעת ומחויבות. ייתכן כי זה אכן הכלל הגדול בתורה גם אם הוא העיקרון המאתגר ביותר ליישום.[2]
======
[1] ב"הקדמת הכותב" לספר עין יעקב של ר' יעקב בן חביב, מצוטט ללא מקור.
[2] הרב ש"י הלד, (2017) The Heart of Torah, vol.1
או https://tinyurl.com/Tetzaveh
והשווה עם הרב יעקב נגן, "קול דודי דופק: תמיד א:ב" ב-נשמת המשנה. (דביר, 2016)
http://daf-yomi.com/BookFiles.aspx?type=1&id=37&page=211