אַחֲרֵי מוֹת–קְדֹשִׁים: כל אחד זכאי לקדושה בחיים

אַחֲרֵי מוֹת-קְדֹשִׁים, כל אחד זכאי לקדושה בחיים  / מוטי לקסמן, אייר, תשע"ח.

השנה, זמן פרשת השבוע, פרשיות אַחֲרֵי מוֹת –  קְדֹשִׁים, בשבוע בו חל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות.
עיון בפרשת השבוע, שמורכבת משתי פרשיות, מעלה הרהורים לאירועים הלאומיים.

צמד פרשיות השבוע  נפתח בתיאור תפקיד, לבוש ומעשה הכוהן גדול ביום הכיפורים (ויקרא טז), ועובר לאיסור אכילת הדם "כי נפש כל בשר דמו הוא" (ויקרא יז, יד). בהמשך מפרט הכתוב איסורי ביאה שונים שאפשר להבינם כמסר לחיזוק חיי משפחה (ויקרא יח). בהמשך לכך עובר הכתוב לפירוט מצוות שונות שעל בני ישראל למלא (ויקרא יט–כ).

את הדיון שלנו נפתח ב "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה':  (ויקרא יח, ה). רש"י מבין זאת כך: " וחי בהם – לעולם הבא, שאם תאמר בעולם הזה, והלא סופו הוא מת" (רש"י לויקרא יח, ה). נכדו של רש"י סבור אחרת: "אבל אם לא יעשה, ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם" (רשב"ם לשם), כלומר הוא מבין את האמור לחיים בעולם הזה. רמב"ן ממשיך באותו כוון ומבהיר: "כי הדינים נתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם, ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו" (רמב"ן לויקרא יח, ד). הוא מוסיף "ורבותינו אמרו (יומא פה ב), וחי בהם, ולא שימות בהם, ללמד על פקוח נפש שדוחה את השבת והמצות" (שם).

כלומר, הצווים והחוקים והמשפטים נתנו כדי שהאדם יחיה.
אך מה פירוש לחיות?
שאלה זו מקשרת אותנו לאירועים הלאומיים החלים השבוע: אחד הביטויים החוזרים במעבר מזיכרון השכול לשמחת הקוממיות הוא: "במותכם ציוויתם לנו את החיים".
ושוב אנו חוזרים על השאלה, מה פירוש לחיות?
האם נצטווינו על ידי הנופלים על קוממיות המדינה והעם לחיות באופן הבסיסי ביותר? כלומר רק להיזון, לנשום ולצבור רכוש?
אלה הם החיים שצווינו לנהל? אלה הם החיים שהכתוב בפרשה מכוון באמרו: "וָחַי בָּהֶם"?
לטעמי זו הבנה חסרה.
פרשיות השבוע מזמנות לנו, הבנה מלאה רחבה
כך נאמר: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם " (ויקרא יט, ב).
איך מממשים קדושה?
לא במעשה אחד, לא ביום אחד אלא באורח חיים שממלא אחרי סדרה של כללים.
הכללים הם רבים, חלקם מפורט בפרשה: " אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִיליִם […] וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם […] לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.  וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'. לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר […]  לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'. לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'. לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט ג–יח).

במלים אחרות קדושה פירושה היסודי הוא "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). כלומר, להתחשב באחר, לתרום לנזקק ולעזור לחלש, וכן גם להאמין באלוהי ישראל.
תפיסה כזו פירושה שכל אדם יכול לחיות חיים קדושים. ואין הקדושה חלה רק על בודדים, שחלקם רק מצהירים על עצמם ככאלה. כל אדם שממלא אחר כללי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" שרבי עקיבא אמר על כך: "זה כלל גדול בתורה".
נכון, קשה לומר, שלפחות חלק ממנהיגי האומה משקפים בחייהם ובתפקודם כלל זה.
אבל אל ניקח דוגמה מהם, כי בידינו הוא, בידי כל אחד ואחת לחיות חיים קדושים.
ואם היינו יכולים לשאול את אלה שנפלו על קידוש העם והמדינה, "שבמותם ציוו לנו את החיים",
הם וודאי היינו מכוונים ל"ואהבת לרעך כמוך".

ושכולנו נזכה לשמחה בחג העצמאות תשע"ח.