פרשת חקת: מערכות יחסים | ליאל בירן, תמוז תשפ"ג
יש בתורה פרשות שהן, לא נעים לומר, משמימות. עלילתית לא קורה בהן דבר. פרטי פרטים על המבנה והתכולה של המשכן או הוראות הפולחן ללויים, שלא לדבר על דיני צרעת. לצידן יש פרשות שמתמקדות באופן כמעט בלעדי בסיפור מעשה אחד. כזה היה הסיפור על קורח ועדתו, ובשבוע הבא נקרא עוד פרשה שעיקרה סיפור יחיד – בלי ספוילרים. בפרשה שלנו, חקת, יש די דרמה לסדרת נטפליקס.
הסדרה הזאת תכלול פרקים כגון: "מו עשתה הפרה האדומה?" על דיני טומאה וטהרה, "מות מרים" – פרק קצר במיוחד שרובו נשאר לדמיון ולמדרשים, "מי מריבה" – במה חטאו משה ואהרון? (עם פס קול של השיר "ומשה הכה בסלע, ויצאו ממנו מים"), , "מות אהרון הכהן" והעברת הכהונה לדור הבא, "תלונות ונחשים" – פרק מסתורי שמתחיל מקיטורים של העם על שירות החדרים ("לחם קלוקל"), ממשיך בעונש קטלני של "הנחשים השרפים" ומסתיים בסוף טוב של בקשת מחילה ורפואה מאגית לנשוכים. לסיום כמה פרקים על דיפלומטיה ומלחמות (ובתוכם מקור הביטוי "לבוא חשבון") ובין לבין, שני קטעי שירה קצרים.
למרות הגיוון והשוני, ניתן לשזור חוט מקשר בין הפרקים אם נאמץ נקודת מבט של מערכות יחסים. האנתרופולוג הישראלי דני נווה, שחקר תרבויות של חבורות ציידים לקטים אשר שימרו את תרבותן עד לעת האחרונה, מצא שתרבויות אלו ראו את העולם דרך פריזמה של מערכות יחסים. הכוונה הן ליחסים שבין אדם לאדם בקבוצה, אך לא פחות חשוב מכך, מתוך תפיסה אנימיסטית, בני התרבויות הללו עסקו ביחסים בינם לבין כלל הישויות בסביבתם: בעלי חיים, צמחים וגם עצמים דוממים. הם לא שאלו על ישות אחרת "מה זה?" אלא "מי זה?" ועוד יותר מכך "מי זה עבורי? מי זה ביחסים איתי?" בעיניהם, לכל ישות יש תודעה משלה ואפשרות להשפיע עלי ועל ישויות אחרות. אמנם, בין היעלמותם של חבורות ציידים-לקטים מאזורנו ועד לנדודי בני ישראל במדבר חלפו שנים רבות יותר מאלו שעברו מאז יציאת מצרים ועד ימינו, אבל מעניין לראות בסיפורי הפרשה הד לתפיסת העולם המוקדמת הזאת.
פרשת חקת רוויה בתיאור של מערכות יחסים: היחסים בין המת לבין האדם וחפציו כגורם לטומאה, ובין אפר הפרה האדומה יחד עם "מים חיים" (ביטוי מעניין לכשעצמו בראייה אנימיסטית) לאדם וחפציו כגורם לטהרה. היחסים עם המתים, כולל שלושים ימי האבלות, עולים שוב בהקשר של מרים ואהרון. היחסים במשולש של העם, מנהיגיו ואלוהים עולים מתוך כמה מן הסיפורים ומציירים תמונה מורכבת ומלאת ציפיות ורגשות טעונים אחרים. כך, בסיפור "הנחשים השרפים" מופיע חפץ, "נחש נחושת" שמקבל כוחות לרפא נפגעים דרך מבט עיניים בלבד. ולבסוף מתוארים יחסים עם עמי האזור ומלכיהם – הכנעני מלך ערד, אדום, סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן – ובהם לא מעט דרמה: תפיסת שבויים, חילופי מסרים של בקשה וסירוב, איומים, מלחמות וכיבוש.
בסיפור "מי המריבה", משה היכה בסלע והמרה את הצו האלוהי לדבר אל הסלע כדי שייתן את מימיו. נהוג לפרש את כעסו של אלוהים על משה ואהרון כנובע מהפרת משמעת, הפרת פקודה אלוהית שמבטאת חוסר אמונה ומרידה בסמכותו. בראייה של מערכות יחסים בין ישויות, אפשר לראות כאן אדם, מנהיג של עם צמא, וסלע, שבכוחו לספק מים רבים. לאדם הייתה אפשרות לדבר אל הסלע, לפנות אליו מתוך כבוד: "תן לעם שלי מים בבקשה", אך משה בחר במקום זאת להכות בסלע, ולא פעם אחת בלבד אלא פעמיים, כלומר באופן מכוון, אף שיכול היה לעצור ולשקול מחדש בין מכה למכה. משה בחר בגישה אלימה, בדומה ליחסו של אדון שמכה את בהמתו או את עבדו על מנת להוציא מהם תפוקה.
ניתן לראות במעשה של משה פעולה המסמלת את האופן שבו האנושות, זו שירשה והחליפה את תרבויות הציידים-לקטים, מתייחסת לטבע. מאז המהפכה החקלאית אנו מתייחסים לטבע כאילו אנחנו אדוניו. הטבע הינו "משאב" שניתן להפעיל עליו כוח שרירותי, להכות, לקדוח, לחפור, לחצוב, לפוצץ, לכרות, לעקור, לשרוף ועוד שורה של פעלים בעלי נימה אלימה. כל אלו מאפשרים לנו לחלץ מהטבע תוצרים שמשמשים אותנו או שנחשבים בעל ערך מסחרי – מים, עץ, מתכות, מינרלים, יהלומים או נפט – בלי שניתן דעתנו על ההשפעות על הטבע ועל מארג הקשרים והיחסים שמתקיים בתוכו ואיתו. לרוב, התוצרים מאבדים ערך עד מהרה, והם מושלכים כלאחר יד ומזהמים את היבשה, האוויר והים. אבל יש בסיפור עוד אדם מלבד משה. אהרון. ומה חטאו? בזמן שמשה פעל באלימות אהרון עמד מנגד. הוא לא עצר את משה בין מכה למכה, ולא העיר לו או הזכיר לו את הצורך להתייחס בכבוד לישות האחרת שמולם. כך גם אנחנו, גם אם אנחנו לא בעלים של חברת נפט, בהיותנו צרכנים שקטים וכנועים שרוכשים את התוצרים של תעשייה פוגענית או שכספי הפנסיה שלנו מושקעים עבורנו בתעשיות כאלו, מבלי שנעיר על כך ומבלי שנזכיר לאוחזים במטה את הצורך להתייחס בכבוד למארג המופלא שמקיים אותנו.
אצל משה ואהרון סוף הסיפור ידוע. נגזר עליהם למות במדבר והם לא זכו להגיע לארץ המובטחת.
מה יהיה הסוף שלנו? את הסוף של הפרק הזה בסדרה אנחנו עדיין יכולים לכתוב.