פרשת בלק: מתי ראיתם מלאך לאחרונה?

פרשת בלק: מתי ראיתם מלאך לאחרונה? | שושנה מיכאל צוקר, תמוז תשפ"ג

English

בשפה היומיומית שלנו, "מלאך" הוא אדם שמציל אותנו או עושה לנו טובה בלתי צפויה, אך המלאך בפרשה שלנו היה מסוג אחר לגמרי. לא לעזור לבלעם הוא מגיע, אלא כשחרבו שלופה בידו כדי לסכל את התקדמותו.

איך בלעם הגיע למצב שמלאך בא לחסום את דרכו? בתחילת הסיפור, כאשר נציגיו של בלק ניגשים אליו לראשונה ומבקשים שיקלל את ישראל, בלעם מקבל אותם יפה, ומבקש מהם שהות להתייעץ עם אלוהיו. בלילה אֱלֹוִהים נותן תשובה שלילית ובבוקר בלעם מוסר שאינו יכול לקבל את המשימה ושולח את השליחים חזרה אל מלכם. הבעיות מתחילות בסיבוב

השני של המשא ומתן. אף שאין לו סיבה לחשוב שאלוהים התחרט, בלעם  בודק שוב. אפשר לדמיין את השיחה הפנימית של בלעם מול האל: "אנא תן לי רשות ללכת אתם ואני מבטיח שאעשה רק טוב עם כל הכסף, אפילו ארים תרומה נדיבה לנזקקים." אלוהים מחליט, אם מותר לשער, לתת לו תחושה של חופש ולשחק את המצב לטובת ישראל. תפקידו של המלאך היא להבטיח שבלעם מבין היטב מי בעל-הבית בעולם.  

בקיצור, הסיפור עם האתון והמלאך הוא המחשה של מצבו הפנימי המיוסר של בלעם. הוא יודע מה הייתה דרך הישר שילך בה אבל הפיתוי הוא אדיר וקשה לו לעמוד נגדו. אכן קורה כי אנחנו יודעים מה הדבר הנכון שעלינו לעשות אך עדיין מתפתים להאמין לתירוצים של עצמינו וללכת בדרך אחרת. במובן מסוים המלאך כן מציל את בלעם מכניעה לפיתויים. הוא מזהיר כי אלוהים מצפה מאתנו להתגבר על חולשותינו וללכת בדרך הישר.

דוד המלך, בספר דברי הימים א (כא: טו-יז) מקבל אזהרה דומה כאשר הוא רואה אֶת־מַלְאַךְ ה' עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ נְטוּיָה עַל־יְרוּשָׁלִָם. החזון מבהיר לדוד ולקורא כי גם המלך והעיר אשר ה' בחר בהם אינם מוגנים מעונש. עם הבחירה באה אחריות כבדה.

מצבו של יהושע שונה. לא רחוק מהמקום בו בלעם ברך את ישראל, מול יריחו אבל בצד הזה של הירדן, יהושע מתמודד ­עם גודל המשימה שלפניו וייתכן גם עם ספקות לגבי יכולותיו להוביל את העם. הוא נשא את עיניו ואִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. בזהירות רואיה יהושע שואל. "הֲלָנוּ אַתָּה אִם־לְצָרֵינוּ?" האיש עונה "אֲנִי שַׂר־צְבָא־ה' עַתָּה בָאתִי…" (יהושע ה:יג-יד). דבריו בהמשך לא נרשמו אבל יהושע מקבל את התמיכה שהוא צריך כדי להמשיך במערכה להנחיל את הארץ.

מלאכים חמושים יש מעטים, רק שלושה אלו בכל התנ"ך. במסורת חז"ל המלאכים כיתתו חרבותיהם לחצוצרות, חצוצרות של כרוז. רבי יהושע בן לוי טוען שמלאכים הולכים לפני כל האדם ומכריזים: "פנו מקום לצלמו של הקדוש ברוך הוא."^[1] תן מקום של כבוד לזולתך.

אני חוזרת לשאלת הפתיחה: מתי ראיתם מלאך לאחרונה?

ברגע בו ה' גילה את עיניו של בלעם הוא הבין את מצבו בעולם בצורה אחרת. נסו לדמיין את חיי היומיום לוּ היינו פוקחים את עיננו לראות את צלם האלוהים העומד מולנו בכל אינטראקציה בין-אישית; לא רק עם אנשים דומים לנו, שקל לנו להתייחס אליהם בכבוד אלא גם עם האחר והשונה. לא להתקפל לפניו, להסכים לכל מה שיגיד או יעשה אלא להשאיר לו מרווח ולהגיב לדבריו ולמעשיו בצורה עניינית ומכבדת. זה אתגר אישי, חברתי ואפילו רוחני מורכב, אך חשוב לא פחות מכיבוש הארץ בימי יהושע.

אם לא ראיתם מלאך לאחרונה, נסו לפחות לדמיין כמה. גם כרוזים ההולכים לפני האדם המוצב מולך וגם אחד שבא לאתגר אותך או לתמוך בך – לפי הצורך – כדי שתוכל להגיב כראוי גם במצבים מורכבים. כל הצלחה, אפילו קטנה, תיצור רגע של ברכה, וביחד אולי נזכה שוב לכונן חברה אשר יגרם לאדם העוין הבא מן החוץ, להביט במחנה ישראל ולהצהיר:

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל (במדבר כד:ה).

[1] מדרש תהילים מזמור יז: "אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שהולך בדרך איקוניא של מלאכים מהלכין לפניו, ומכריזין ‏ואומרים, תנו מקום לאיקוניה של הקב"ה.‏"