פרשת בשלח: מנהיגות במבחן

פרשת בשלח: מנהיגות במבחן | אהובה שחר, שבט תשפ"ד

פרשת " בשלח" מספרת בעיקר על תלונות העם שיצא זה עתה ממצרים ונתקל בקשיים במדבר. אמונת העם באלוהים עומדת למבחן. והאמון במנהיג משה עומד למבחן.

בהתנהגותו של משה כמנהיג השומע את תלונות העם יש שני כיוונים:

מצד אחד,הוא מקשיב לעם ונענה לספק את צרכיו:

התלונה לביטחון פיזי נשמעת כמעט מיד אחרי צאתם ממצרים, כשהם עומדים על שפת הים והמצרים שיצאו לרדוף אחריהם מתקרבים. " ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם ויראו מאד.. ויאמרו… המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר… כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר" (שמות יד, יא-יב).

משה מבין את הפחד של העם והוא עונה להם:" "אל תיראו … כי אשר רואים את מצרים היום לא תסיפו לראותם עד עולם"(יד, יג) הוא לא לועג לפחדי העם. הוא מקשיב , הוא מבין, הוא מבטיח הגנה, מנסה ליטע בהם את אמונתו שלו בישועת ה'.

הדרישה השניה של העם היא למים. פעמיים בפרשתנו מתלונן העם על מחסור במים.

במרה, אחרי שלושה ימים ללא מים, מגלים בני העם שאינם יכולים לשתות את המים שמצאו, כי הם מרים. "וילונו העם אל משה לאמר מה נשתה" (טו, כד) משה מחפש פיתרון: "ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים" (טו, 25). והוא ממשיך איתם אלימה, שם יש שנים עשר עינות מים ושבעים תמרים.

ברפידים שוב מתלונן העם על חוסר במים. הפעם משה כועס עליהם. הוא רואה בתלונתם חוסר אמונה בה': מה תריבון אתי מה תנסון את ה'" . מצוקת העם הופכת גם למצוקת המנהיג:" ויצעק … מה אעשה … עוד מעט וסקלוני" (יז, ד) משה מחפש עזרה מאלוהים ופועל לפי הוראותיו: "והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם" (טז, ו)

כאשר מתלונן העם על מחסור בלחם ובשר, "מי יתן מותנו בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע" (טז, ג) מכריז משה בצניעות , שלא הכל בידיו. "ונחנו מה כי תלינו עלינו… לא עלינו תלונותיכם כי על ה'" (טז, ז-ח). הוא רואה את תפקידו כמייצג את העם בפני אלוהים. הוא לא יכול לתת בעצמו מענה לכל מצוקות העם.

עד כאן דוגמאות לכך שמשה רואה את עצמו כמשרת את צרכי העם, מייצג אותו בפני האלוהים ומבצע את דבר ה' כדי להקל על סבלות העם.

אבל משה רואה הרבה יותר בתפקידו כמנהיג העם. הוא מבקש לחנך את העם, להביא אותו לכך שיהיה ראוי לקבלת התורה ,וראוי להגיע לארץ המובטחת. הוא עושה זאת בתשומת לב ובזהירות. אבל בלי לוותר.

כבר בראשית הפרשה הוא קורא את נפשו של העם ולכן נוקט בזהירות : "ולא נחם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה" (יג, יז)

 הוא נאבק להטמיע בתוכם את מצוות השבת. לפי מצוות ה' הוא מורה להם לאסוף מנה כפולה מן המן ביום השישי ולא לאסוף בשבת. ומוכיח להם את כוח אלהים שהוא גם מעל לטבע , כי ביום השישי האוכל לא הבאיש "ורימה לא היתה בו" ( טז, כד) ומסביר: "כי ה' נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם ביום השישי לחם יומם…" (טז, כט).

הוא משמר מן בצנצנת להזכיר לדורות הבאים את התהליך החינוכי שעבר העם במדבר. (טז, לב)

התוצאה : ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (יד, לא).

האמון במשה נרכש ע"י גילוי ההבנה לצרכים הפיזיים והנפשיים של העם, וייצוגו בפני ה' .

האמון בה' נקנה ע"י חינוך המדגיש ומראה שוב ושוב את קוצר ידו של האדם, גם קוצר ידו שלו, המנהיג אותם, לעומת גודל יכולתו של אלוהים השולט בכל. זהו שיעור במנהיגות טובה לכל המנהיגים באשר הם.