פרשת בחוקותי על פי ירמיהו הנביא | אהובה שחר, אייר תשפ"ג
מול הברכות המפורטות ומסכת הקללות המאיימת והמפחידה שבפרשת "בחוקותי", עומדת ההפטרה מספק ירמיהו. היא מביעה אותו מסר, אבל בדרך תמציתית ופיוטית.
" …ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור ליבו" (יז, ה).
" ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" (יז, ז).
מהי המשמעות של " לבטוח בה' ולא באדם?"
מהי המשמעות של הדרישה הזו בימינו? האנושות עברה כברת דרך ארוכה מהימים של הקרבת קורבנות לאלוהים. הטכנולוגיה והמדע בכל השטחים שינו את העולם.
מה פירוש לבטוח בה' ולא באדם בימינו? לבטח בה' ולא ברופאים ובתרופות? לבטוח בה' ולא בטכנולוגיה? לוותר על מחשבים ומטוסים ולחזור לחיי קדם במערות?
איך ירמיהו עצמו יישם את התפיסה שהוא מבטא בפסוקים האלה?
שתי ההפטרות לשתי הפרשות המחוברות הן מספר ירמיהו – מפרק ל"ב ומפרק ט"ז. משתיהן ניבטת אלינו דמותו של הנביא ירמיהו. שנים הוא הזהיר וניבא על הסכנה שיבוא חורבן על יהודה ועל ירושלים. את בבל המתחזקת ומהווה סכנה קיומית ליהודה הוא רואה כבר בהקדשתו לנביא כ" סיר נפוח אני רואה ופניו מפני צפונה" (א, יג). את הסיכוי של יהודה הקטנה לעמוד מול האויב הגדול הוא רואה ביצירת חוזק חברתי הנשען על מוסר ובשיקול דעת מדיני נכון, ריאלי. הוא נרדף על נבואותיו הלא פופולריות שיצאו נגד מנהגי הפולחן של העם ודרשו התנהגות מוסרית.
והנה הגיע המצור של הבבלים על ירושלים. הנביא מבין שאין לנצורים סיכוי נגד הבבלים. הוא מקבל את המציאות של החורבן הקרב וממשיך לנבא חורבן .הוא נחשד בבגידה, בהרפיית ידי הלוחמים. צדקיהו מכניס אותו לבית האסורים, אבל הולך בסתר להתייעץ אתו, לשמוע ממנו את דבר ה'.
במקביל לנבואות החורבן חוזה ירמיהו נבואות נחמה נפלאות, חזרה מן הגלות בעתיד הרחוק. כדי להמחיש את התקווה הזו הוא גואל, על פי מצוות ה', את אדמת דודו ורושם אותה בספר המקנה כדי לסמל ש" עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת" (לב, טו). הוא מבקש לטעת בעם את התקווה והאמונה של חזרה לחיים בארץ. המלך הבבלי נותן לו את חייו. והוא נשאר ביהודה, לא יורד בבלה. לאחר רצח גדליהו הוא יגלה מצרימה עם שארית הפליטה הבורחת מעונש הבבלים.
הפירוש שנותן ירמיהו למילים "ארור הגבר… ברוך הגבר…" אינו סותר את השיקול הריאלי. המושג "אלוהים" מייצג אצל ירמיהו ואצל הנביאים האחרים את הדרישות לחיים מוסריים. משפט צדק. הפולחן נתפס בעיני הנביאים כמכשלה שיוצרת כיסוי להתנהגות לא מוסרית אשר סופה להרוס את החברה ולהביא חורבן. "הגנב ,רצח ונאף והשבע לשקר … ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה … ואמרתם נצלנו … " (ירמיהו ז, ט-י)? ועל בית המקדש הוא זועק: " המערת פריצים היה הבית הזה"? (ז, יא).
מוזר ורע הוא שבימינו , בתקופה המודרנית, כשהמחשבה האנושית התקדמה רבות ,יש מי שחוזר לפרש עבודת אלוהים כהקרבת קורבנות או סגידה למקום קדוש. ואת " לבטוח בה'" רק כלימוד משנה וגמרא וניתוק מהחיים הריאליים.
מה היה אומר ירמיהו על מצבנו היום? הוא היה דורש הזדככות פנימית כדי לצבור כוח להתמודדות עם הבעיות החיצוניות. היה מנבא חורבן – אם לא נשכיל לעשות זאת. דוגל בשמירת הקשר לאדמה בארץ מתוך הסתכלות ריאלית. לא בכוח, אלא על פי המוסר שאלוהים ציווה.
כידוע, את מגילת איכה מייחסים לירמיהו ,וציירים שבקשו להמחיש את דמותו ראו אותו בעיני דמיונם יושב על החורבות ובוכה על אובדן ירושלים.