פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ, יש הזדמנות שנייה

פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ, יש הזדמנות שנייה, אניטה תמרי, סיוון תשע"ז.

מכל החגים בלוח העברי, נראה לי שפסח תופס את הנפח הגדול ביותר. יש עוד חגים מרובי ימים – סוכות וחנוכה. בראשון אנו מצווים לֵישב בסוכה וליטול לולב ובשני להדליק נרות ולפרסם את הנס. ואף כי יש הלכות רבות הקשורות בחגים אלה – אנחנו צולחים אותם בקלות. ראש השנה ויום הכיפורים הם הימים הנוראים, ימים של חשבון נפש והחלטות אבל במישור הביתי והמשפחתי הם מתבטאים בהרבה בישול לראשון ובמעט בישול לשני. גם לשני חגים אלה הלכות רבות, וגם אותן אנו צולחים.

פסח שונה. פסח הוא משהו שאנחנו מתחילים לחשוב עליו שבועות – אם לא חודשים – לפני ליל הסדר. הייתה נזילה מהדירה של השכנים לארון בחודש שבט? "טוב, היה בלגן, אבל כבר עשיתי פסח בארון." היה מבצע הוזלה גדול על מדגני בוקר בתחילת אדר? "מי קונה כמויות כאלה לפני פסח?" 

ומקריאת פרשת "בְּהַעֲלֹתְךָ", נראה שכבר במדבר תפס הפסח מקום מיוחד שכן

וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא… וַיֹּאמְרוּ … אֲנַחְנוּ טְמֵאִים… לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת  קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ" (במדבר ט, ו-ח). משה שומע, מקשיב ואומר: "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (ט, י-יא).

בחודש השני? כשכל העם חוגג בחודש הראשון?

מה שאנחנו למדים כאן, הוא שיש הזדמנות שנייה. לא פעם מערימים החיים עלינו קשיים, ואנחנו חיים לא רק עם תחושת הקושי אבל עם תחושת ההפסד – כולם עושים כך וכך, ואילו אני תקועה בבוץ שלי. הנרות שהועלו בתחילת הפרשה מאירים לנו את הדרך. נכון, לא חגגנו עם כולם, אבל גם לנו יש זמן מיוחד משלנו לציין את מה שחשוב לנו. לכולנו מגיעה הזדמנות שנייה, ואם נאמין שאנחנו ראויים לה – נבקש אותה, ואולי גם נמצא אותה.