פרשת בהעלותך: כמה אור! אניטה תמרי, סיוון תשפ"ג
וידבר ה' אל משה לאמור. דבר אל אהרון ואמרת אליו: בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרון, אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציווה ה' את משה. וזה מעשה המנורה – מקשה זהב עד ירכה עד פרחה, מקשה היא כמראה אשר הראה ה' את משה, כן עשה את המנורה (במדבר ח, א-ד).
כל כך יפה הפסקה הפותחת את פרשת בהעלותך. וכל שנה אני מחכה להמשך המראות הקסומים של האור והזהב על רקע הבדים העשירים והססגוניים שמעטרים את המשכן. וכל שנה אני מתאכזבת מחדש – הפסוק הבא הוא דיני טהרה. טוב, לא אוניברסליים, רק של הלוויים, אבל הרבה אור ונוגה אין בהם
כדי להישאר באור ובזוהר, צריך לפנות להפטרה. וההפטרה לפרשת בהעלותך (זכריה ב, יד-יז; ג; ד, א-ז) יש בה המון אור
את ההפטרה הזו אנו קוראים פעמיים בשנה, בכל פעם בתנאי אור אחרים. הפעם הראשונה היא בשבת שבתוך חנוכה. בתקופת השנה שבה הימים הם הקצרים ביותר, החשיכה מקדימה לרדת ואנחנו זקוקים לאור שיאיר את לילותינו. הפעם השנייה היא בחודש סיוון – הימים הארוכים ביותר בשנה. אור עד "נורא מאוחר, אי אפשר להשכיב את הילדים לישון". תקופה של שעות רבות של שמש ושל שמיים כחולים
לא רק אור יש בהפטרה, אלא גם שיר ושמחה. "רוני ושמחי בת ציון". כמה נעים לפתוח בשיר! ואז בא ההסבר לשיר ולשמחה – ה' חוזר לשכון בירושלים. אבל צריך להיזהר גם בצהלה, כי השמחה והאור מתחלפים בתמונה אחרת, תמונת יהושע הכוהן הגדול, לבוש בגדים צואים. ואנו מדמים אותו, בבגדי הקלון, מבטו מושפל אולי. ואולי מתריס. ואולי, למרות הלבוש והטינופת והריח, הוא שומר על הדרת פנים של כוהן גדול
זהו מעמד מוזר, שבו הוא עומד למשפט. לא ברור מה חטאו של יהושע, ואם מדובר במנהיג שסרח או בנציג העם שחטא. ומיד מתברר שהמשפט לא מתקיים – שכן מיד בא הציווי (אם מפי האל או המלאך, גם זה לא לגמרי ברור)"… הסירו הבגדים הצואים מעליו, ויאמר אליו: ראה, העברתי מעליך עוונך והלבש אותך מחלצות" (ג, ד). התמונה היא כמעט כמו תמונה בחלום – אני מוצאת את עצמי במצב מוזר שלא ברור לי איך הגעתי אליו, ופתאום הכל נפתר, גם בלי הסבר
האם אנחנו צריכים להיות בלחץ, בחשש, ברפש כדי להעריך את האור?
לאחר החלפת הבגדים אומר המלאך "כה אמר ה' צבאות: אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור, וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (ג, ז). כלומר, הדרך אל האור איננה פתוחה, איננה תלויה רק בהחלפת מלתחה. היא תלויה בשינוי פנימי, בהליכה בדרך הנכונה, בקשר עם אנשים טובים אחרים
כדי לראות את האור, צריך להתאמץ. כדי להרגיש בטוב ובנוח בעולם אנחנו חייבים ללכת בדרך הנכונה, ולעמוד על המשמר. וכן, אנחנו מועדים לפעמים. והדרך קשה. והמדרון תלול. ואנחנו הולכים, מתוך תקווה לזכות באור שזוהר עלינו מבעד לגפן ולתאנה – שהם שלנו