פרשת בלק: רגע של הומור | רבה יהודית אדלמן-גרין, תמוז תשפ"ו
איפה היינו לו לא יכולנו לצחוק? בפרשת בלק, יש את הקטע , כמעט היחידי בתורה, אשר מפגין הומור, או לכול הפחות, אירוניה. ישנה אמונה איתנה בפרשה, ובמקרא, שלברכה ישנה תוקף, הברכה משנה משהו ביקום.
מאד קל לקלל עם שלם. זו מגמה בעולמנו, עם נגד עם, עם שולל עם אחר, ורוצה ברעתו. אמונה היא דבר חיובי, אך כאן יש ניסיון להשתמש באמונות (טפלות?) כדי להרע לעם אחר. חוויתי את האמונה הזו בקהילה שלי בהודו במומביי. המתפללים עמדו בתור לקבל ברכה ממני. כאישה מערבית, היה לי לא נוח להיות במעמד זה, והרגשתי שהוא מוגזם ולא צודק. אך חום ואהבה בצורת ברכה הייתי מוכנה לתת. פעם התקשרתי מישראל להודו על מנת לנחם חברת קהילה אשר בן זוגה נפטר. הוא היה חולה, ואני ברכתי אותו במיוחד על פי רצונם כאשר הייתי שם בראש השנה. היא תהה, "איך הוא מת? הרי את ברכת אותו! אהההה, אני מבינה. היה לו מוות טוב, בטח הודות לברכה." למדתי להבין על אמונה בכוח הברכה. לא פעם ראיתי "מי שברך" שהשפיע, אך מה השפיע? האהבה, הקהילתיות?
הבה נגיע להומור. יש לנו מצב שאויבים זוממים לקלל עם, את העם היהודי. בלעם בורח מצו ה', והולך עם המנהיגים ממואב. הוא רוכב על אתונו. האתון רואה את מלאך ה' לפניה בדרך. הדרך מגודרת וצרה, ונלחצת רגלו של בלעם. זה קורה פעמיים, ובפעם השלישית האתון מתיישבת ובלעם מכה אותה.
האתון פותחת את פיה ושואלת את בלעם מדוע הוא הכה אותה. בלעם, כמו כל אדם במאבק, מרגש שהוא הקורבן. האתון, שבאנגלית מתורגם כ-ass, רואה מה שהאדם לא רואה. זה משאיר אותנו, הקוראים שואלים מי בדיוק הass- בסיפור הזה? כפי שרש"י כותב, "וְהוּא לֹא רָאָה שֶׁנָּתַן הַקָּבָּ"ה רְשׁוּת לַבְּהֵמָה לִרְאוֹת יוֹתֵר מִן הָאָדָם, שֶׁמִּתוֹךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת, תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ כְּשֶׁיִּרְאֶה מַזִּיקִין:" בלעם הוא דמות מגוחכת, הלומד שיעור רוחני מהאתון שעליה הוא רוכב. לה יש ראייה חדה, לב, רוח, חמלה, ויכולת לדבר, כאשר לו, פחות. כשהוא מחליט לקלל, יוצאת לו ברכה. מי הבהמה כאן? למי יש שכל ולב? הצחוק עליו.
כמו יעקב במאבקו, מתגלה לבלעם מלאך "ויגל ה' את עיני בלעם". וכמו אברהם, אשר רואה את הר המוריה מרחוק, ואייל מקרוב, בלעם לא ראה מקודם מה שעמד בדרכו והיה שם כל הזמן. האל שם מילים בפה בלעם וגורם לו לברך את העם. לאתון יש חופש בחירה וחופש ביטוי. באופן אירוני, היא הדוגמא האישית להשראה בסיפור.
"מה טובו אוהליך יעקב, משכנותך ישראל." איזה ברכה יפיפייה. בכל מקום אשר מקימים אוהל ביחד , או נפגשים ביחד, אפשר לברך אחת את השני, זו ברכה להיות ביחד, יש משמעות לברכה של הביחד הזה. ואולי נלמד מן הפרשה, כמה בריא לצחוק, אפילו אם מדי פעם, אדם או בהמה מתנהג כמו חמור.
שבת שלום.