פרשת חוקת: באר מרים(?)

פרשת חוקת: באר מרים(?) | שושנה מיכאל צוקר, תמוז תשפ"ו                    English

שמי מרים. 

אני נביאה.

יש גם באר, בארות רבות בעצם, אבל הן אינן שלי.

אסביר.

כבר בגיל צעיר היו רגעים שבהם ה' חנן אותי ביכולת לראות דברים ברורים בתוך ערפל. כך היה כאשר הורי נפרדו בעקבות גזרות פרעה. בתוך הפחד והאבל שעטף אותנו, הבנתי וראיתי כי אם הורי המעולים ידגימו נחישות ותקווה ויביאו חיים חדשים לעולם, אף על פי כן ולמרות הכול, החיים האלו יזרעו זרע של גאולה[1] (האמת, קיוויתי לאחות קטנה…).

אמי יוכבד הייתה חכמה ומתוחכמת. כאשר אחי גדל ולא יכולנו עוד להסתיר אותו, היא השיטה אותו על היאור במקום ובשעה שבת-פרעה צפויה להגיע, וגם הכינה אותי להיכנס לפעולה מיידית, עם הצעה המתוכננת להחזיר אותו אלינו הביתה.[2] הצלחנו, והמשך סיפורו של אחי מפורסם. מה שקרה לי לא סיפרתי עד עכשיו.

בזמן שהסתתרתי בין קני הסוף, המים הקסימו אותי. חזרתי לשפת היאור שוב ושוב. התבוננתי במים, בתוך היאור וגם כאשר גאו ועלו על גדותיו. למדתי את דרכם, איך הם זרמו, איך נספגו בקרקע ואיך נראים פני האדמה כאשר הם נסוגו. בתוככי ידעתי שיום אחד הידיעות האלו תהיינה חשובות. פן נוסף לנבואה.

עברו שנים. זרע הגאולה נבט. יצאנו ממצרים. על שפת הים, מול הסוּף, התרוממתי בשירה וסחפתי אחרֵי את כל הנשים בתופים ובמחולות.

התרוממנו והתרסקנו. במרה לא היו מים לשתות. וגם ברפידים. יצאנו ממצריים. במדבר אין יאור. לא ידענו איך למצוא מים במדבר. במרה, אחי המתיק את המים עם "פטנט" שלמד לפני שנים, בדרכו למדיין. ברפידים, ה' ארגן לו מים מן הצור. נסים ונפלאות. באמת. אבל לא מספיקים לספק צרכיהם של עם שלם לשנה וחצי-שנתיים (לפי התוכנית המקורית) באזור צחיח.

יצאתי מן המחנה, התבוננתי סביבי. בחנתי את הקרקע. לקחתי מקל מחודד, בדקתי, חפרתי ומצאתי מים.

לאות תודה, העם רצה לקרוא את הבאר על שמי. זה החמיא לי אבל רציתי גם שילמדו ממני. אמנם חכמתי וידיעותיי נבעו, באופן חלקי, מן הנבואה אבל גם מהתבוננות, סבלנות ומאמץ.
לא מצאתי מתלמדות.

זמננו במדבר הוארך מעבר למצופה. הרבה מעבר למצופה. אני זקנתי. כהו עיניי. רגלי נחלשו. אני חוששת כי ימי ספורים. הגענו אתמול לקדש. כבר אינני יכולה לצאת אל השטח, לראות את פני הקרקע, לזהות את מקום המעיין. מה יהיה? אני פוחדת. לא מן המוות אלא בעבור העם.

בַּעֲבוּרם אַל תִּמְנַע מָיִם….[3] בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי.[4]

"וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם וְלֹא־הָיָה מַיִם לָעֵדָה" (במדבר כ:א-ב).

========

[1]  תלמוד בבלי, סוטה יב:א

[2] לפרטים, ראו "מורשתהּ של יוכבד"

[3] תפילת גשם הנאצרה בשמיני עצרת

[4] אדון עולם