שביעי של פסח: לשואל שאלות בכל חג | רבה יהודית אדלמן-גרין, ניסן תשפ"ג
אנו עם שאלות בוערות בנפשנו. עצם המעשה של השאלה, לשאול שאלות הוא כה חשוב שעל פי המדרש, הֵעדר שאלות יכול להוציא את טעם החיים. במדרש המפורסם על ר' יוחנן וריש לקיש, אדגיש את הסוף המר. ר' יוחנן היה מתרחץ במי הירדן, כאשר ר' ריש לקיש רואה אותו וקופץ אל המים. ר' יוחנן אומר "כוחך לתורה". ריש לקיש מתפעל מיופיו של ר' יוחנן ומשיב, "כוחך לנשים". הפער בין העולם הפיסי ובין עולם התורה מתבטא בסיפור הזה. הם מתחברים ולומדים יחדיו מקרא ומשנה ור' יוחנן הופך את ריש לקיש לתלמיד חכם שדעותיהם מונצחות בתלמוד. יום אחד הם התווכחו על הדרך לטהר כלי חיתוך כמו סכין, ותוך כדי ויכוח, ר' יוחנן הזכיר את עברו של ריש לקיש שעסק בליסטיות. ריש לקיש ראה בכך עלבון. בעקבות הריב, ריש לקיש נחלש בדעתו, חלה ומת.
ר' יוחנן בוכה: ריש לקיש היה מקשה עלי עשרים וארבע קושיות. והייתי משיב לו עשים וארבע תשובות. ורבי יוחנן קרע את בגדיו ובכה ואמר, "היכן אתה בן לקיש? היכן אתה?? והיה צווח עד שיצאה דעתו" (בבא מציעא פד, ע"א).
כלומר, בלא הוויכוח לשם שמים, שני החברים לא יכלו להתקיים. בלי 24 קושיות שריש לקיש היה שואל את החברותא שלו , הוא נכנס לדיכאון ואף מת מזה. שניהם מתו בלי השאלות והתשובות, בלי חיפוש הדרך יחדיו. בשום מקום לא מוסבר מדוע המספר 24, אך אני מציעה שאולי זה מסמל יממה, כאילו "כול ימי חיינו".
מהדהדות כאן ארבעת הקושיות שהן המסגרת של סדר הפסח. שאלות מחזקות את הסקרנות, וגם מגבירות את ההבנה, שתיהן, סקרנות והבנה, הן אבני היסוד של חינוך. סדר פסח משמש כמדריך דרך לחינוך ילדים כעם. להזדהות עם אנשים שהם חסרי זכויות האדם. להבין שגם אנו יכולים להושיט יד ובזרוע נטויה גם אנו יכולים לקדם אנשים תחת שיעבוד ולחץ. בסוף מסכת פסחים כתוב שאפילו אם יש ילד אחד עלינו לגרום לו לשאול שאלות, ואם אין ילדים עלינו לגרום למסובין לשאול שאלות.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר גָּדוֹל הוּא הַתַּלְמוּד, נִמְנוּ וְגָמְרוּ גָּדוֹל הוּא הַתַּלְמוּד שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה (שיר השירים רבה ב:יד).
ומה הן השאלות שאנו שואלים בסדר הפסח? גם על המנהגים שלנו והסמלים של חג החירות, וגם על מה שונה בלילה המיוחד הזה. מה עושה את הלילה הזה לחג מיוחד? לשאול שאלות. להתעמק בהן עם כל הדורות, משך ההיסטוריה, לעשות את מעשה תיקון העולם רלוונטי בכל דור ודור כאילו אנו בנותינו ובנינו יצאנו ממצרים. רק במסע לחירות אנו יכולים להתעצם ולהיות עצמנו הטובים ביותר, לצמוח, לתרום לעולמנו.
ומה עושה את סיום הפסח מיוחד ביום השביעי של החג? יש בשלושת הרגלים שלנו מעמד מיוחד. עולים לירושלים ברגל, ומדוע? כדי לראות את פני הקדוש ברוך הוא ולהראות את פנינו. זה מנוף לשאול שאלות תיאולוגיות! ובשלשת הרגלים ישנה הזדמנות להגיד קדיש. בקדיש אפשר להרהר על מהות האיש או האישה שעליהם אנו אומרים קדיש, כיצד הוא אתגר אותנו ב"עשרים וארבע קושיות." כי רק מי שאתגר אותנו, ודרש מאתנו, הוסיף להבנה שלנו את משמעות החיים. וכך אפשר לצעוד שבע כפול שבע שבועות ולעלות את הר סיני, מגאולת העם להתגלות אלוהים.