פרשת ויקהל: גיבוש העם | עמנואל נשרי, אדר א תשפ"ב
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-צִוָּה ה’ לֵאמֹר. קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַה’, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה’: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים (שמות לה, ד-ז).
כותב הרב גור גלון מישיבת הר ברכה: אי אפשר לקבל תורה בלי בנין החוכמה האנושית המתוארת בספר בראשית עניינה דרך ארץ, וכפי שדרשו חז"ל ש"דרך ארץ קדמה לתורה".
השם שהוציא את עם ישראל ממצרים, ועומד לתת את התורה מתחייב ללוות את עם ישראל לעתיד לבוא. כדי שיקום וייווצר עם מגובש צריך לעבור תהליך הכנה וגיבוש, תהליך שאינו נגמר בפעולה אחת. בפרשה מקימים את אוהל מועד. איסוף התרומות, תרומה לה' כל נדיב ליבו, כל אחד ידע שהוא שותף להקמה, תהליך התרומה מגבש ומאחד את העם. לא לעד אבל לזמן מה.
גיבוש הוא תהליך חִברות של קבוצת אנשים, כך מכונה אירוע יזום שנועד ללכד ולאחד אנשים לקראת המשך פעילות משותפת. במהלך הגיבוש מתכנסת הקבוצה כולה ביחד לפעילויות שונות אשר במהלכן הקבוצה נתרמת ומתגבשת, נוצרות הכרויות קרובות ומתגבשים דפוסי פעולה משותפים. אופי הגיבוש, כמו גם פרק הזמן שהוא נמשך, תלויים בנסיבות שבהן הוא מתקיים.
החיים והטבע מגלים לנו יתרונות מהותיים בפעילות קבוצה, להקה, מין של בעל חיים, או צמח. איך הקשר והתקשורת בין הפרטים מביאים לפעולה משותפת, לעשיה משותפת, לקידום הפעילות והרגשת הביחד, ומה שאולי יותר חשוב – יכולת ההישרדות לצד ביצוע מטלה במצבים גבוליים לעיתים גדולים בהיקפם ו/או מסוכנים לחיים להמשך קיום הפרט או הקבוצה.
ידועים שיתופי פעולה מרשימים בלהקות ציפורים. בלהקות דגים, הדגיגים מצילים את חייהם בפעילות המשותפת והגדולים, הטורפים מגדילים את תמורתם בפעילות המשותפת. לאחרונה מתגלים שיתופי פעולה בין עצים וצמחים אחרים, עזרה לחלשים, העברת מסרים ועוד. לא טעיתי. מדובר בעצים.
אני עברתי גיבוש במסגרת השרות בצבא, המשימות שהוטלו על היחידה חייבו שותפות ופעולה מתואמת ומתוזמרת בין כל המשתתפים. דיוק ואמון בין כל היחידים. הגיבוש הזה חיבר אותי לקבוצה זו למשך כל השנים הבאות של חיי עד היום. הקצת שיכולתי לתת לקבוצה והשיתוף של האחרים במה שהם נתנו, גיבשו אותנו למעשים משותפים ומרשימים.
הקמת אוהל מועד היא רק אירוע בגיבוש העם, בתהליך שאין לו סוף. יבואו מטלות כבדות כמו מלחמות בעתיד, קשיי הדרך במדבר, בנית בית המקדש לעתיד ועוד. צרור מעשים המחייבים שיתוף, אמון, ושפה משותפת. בדרך הזו מוליך השם את קבוצת העבדים מעבדות לחרות.
וַיֵּצְאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה. וַיָּבֹאוּ, כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂאוֹ לִבּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ, הֵבִיאוּ אֶת-תְּרוּמַת ה’ לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל-עֲבֹדָתוֹ, וּלְבִגְדֵי, הַקֹּדֶש (לה, כ-כא).
מעשה גיבוש העם בתפארתו.