פרשת ויצא: חלם והגשים | עמנואל נשרי, כסלו תשפ"ו
את הסיפור הבא שמעתי מחבר: לאחד מקיבוצי הצפון הגיע לפני 65 שנים הפסיכולוג ברונו בטלהיים שבא לחקור את צורת החיים הקיבוצית ואת תרומתה לחברה הישראלית ולחברה העולמית. פנה הפרופסור לגן הילדים כדי להשוות התפתחות של ילדי הקיבוץ מול האוכלוסייה שהכיר. אחד הילדים הערניים בגן היה קובי, שאל הפרופסור את קובי שאלות רבות ואחת הייתה: "מה אתה רוצה/חולם להיות כאשר תגדל?" ענה קובי: "טייס ומדען" בתשובה זו סיכם הפרופסור "הילד לא מחובר למציאות בעולמנו". לימים אותו קובי שרת בחיל האויר כטייס קרב, עם שחרורו מצה"ל פנה למדע, ובין השאר פיתח תומכן לבבי (stent), פיתוח שהפך אותו לאחר מעשירי ישראל.
על החלומות כתב הרב דוד איפרגן:
העיסוק ברובד הקיום האנושי העמוק ביותר במעמדו של האדם בעולמו, בא בין השאר לידי ביטוי בכך, שהרבה מן הדברים באותו עולם הם מתחום החלומות, הוי אומר של מציאות האדם בנבכי תודעתו עליהם אין לאדם שליטה, מה שאין כן כל מה שבא ומסופר לאחר חומש בראשית. לאחר יציאת מצרים ומתן תורה, אשר קיומו ותולדותיו של עם-ישראל הם-הם המסמלים אותו, הכל מתרחש בו לאור התודעה הצלולה של האדם העומד בפני התורה, והוא חייב להחליט אם הוא מקבלה או מפר אותה, ולכן מכאן ואילך גם אין עוד מקום לחלומות.
והוא ממשיך:
נושא זה של חלומות חומש בראשית, יכול לשמש נושא לשיקולים והרהורים רבים, ועל שאלה זו אפשר אולי לומר (ואני [ע"נ] מטעים מאוד את המלה אולי), כי כל ענינו של ספר בראשית, החל מסיפור בריאת העולם והדורות הראשונים של עם ישראל, בא לבטא דבר-מה שהוא עמוק מן התפיסה הערה של האדם לגבי המציאות, ויש בה הרבה סמליות, שייתכן אולי כי לא ניתן כלל לבטאה במונחים המתייחסים למציאות היומיומית של התפיסה הערה והמודעת של האדם. יש בבראשית דברים רבים המתייחסים לחלק הלא-מודע או לתת-מודע של המציאות, הוי אומר הדברים שהאדם מתקרב אליהם רק בחלומות.
וכך, עולם החלום הוא מציאות פנימית שמתרחשת בזמן שינה, בעוד שעולם הערות הוא המציאות היומיומית החיצונית והמודעת. בעוד שהחלום מורכב לרוב מחוויות סובייקטיביות, דימויים ורגשות, העולם שאנו חיים בו מושפע מחמשת החושים, מאינטראקציות חברתיות, ומחוקים.
גם המילון מגדיר חלום: דִּמְיוֹן, הֲזָיָה, כִּסּוּפִים, תִּקְוַת שָׁוְא. גם יעקב לא חש מלא בטחון מחלומו והוא מתנה תנאים:
וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה–יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ (בראשית כח, כ-כא).
מכאן עולה אצלי השאלה אם ניתן לקבוע את גבולות הארץ המובטחת מההבטחה הכללית שנתן ה' ליעקב בחלום הלילה: "וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹהֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ–לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ" (כח, יג). ואולי הכוח הוא בחלום שאנו חולמים כשאנחנו ערים כחלומו של ילד בגן שהציב גבולות ברורים למושגים המקובלים – חלם והגשים.
—