פרשת תולדות: להאמין בעתיד | הרבה יהודית אדלמן-גרין, כסלו תשפ"ו
רבקה הרה. היא נושאת תאומים, והיא שואלת, "למה זה אנוכי, ותלך לדרוש את ה'" (בראשית כה, כב).
זו שאלה נפוצה מאד. אנשים תוהים, למה הם? למה להם? מדוע צדיקה ורע לה?! האל משיב לה באופן ישיר, ונותן לה אולטרה-סאונד "שני גויים בבטנך" (כה, כג). אפשר ללמוד הרבה מהתקשורת הישירה של אמותינו עם האל, אשר כבר שמע לקולה של שרה וניחם את הגר.
והאל ממשיך להגיד ישירות לרבקה "ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבד צעיר" (שם) ואנו שותפים לסיפור הלידה המלא.
כאשר האל מנבא לרבקה מדוע היא צפויה להתערב ולהיות שחקנית ראשית במשחק עם יצחק ועם הגורל, יש לו (לאל) ניסיון בהתמודדות הבלתי אפשרית עם שני לאומים. האל כבר דאג לזכותן גם של שרה וגם של הגר, הוא נגב את דמעותיהן ושמע את כאב ליבן כאשר סיפורי המיתוס מופיעים על מנת להסביר את המאבק בעולם.
לשאול טשרניחובסקי בשירו "אני מאמין, יש ראייה אחרת לשני לאומים:
אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד,
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם,
אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְּׂאוּ שָׁלוֹם
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְאֹם.
בעבודתי בבית חולים אני רואה לאומים שונים פועלים יחד – אחות חרדית מטפלת בחולה נוצרי יחד עם אח מוסלמי. זה קורה כל יום בכל דרגה ובכל אפשרות ושילוב, השלום הוא כבר כאן, אלוהים היה במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי.
כפי שהתיאולוגית רחל אדלר כותבת, בדגם החדש שלנו, עלינו להיות שותפים ובבניית גשר אל העולם המתוקן שבו כל לאום, כל עדה, כל מגזר, וכל מגדר הם שותפים מלאים, ברבקה, בבניית עתיד טוב יותר.
—
——