פרשת וישב: על היהודי הגלותי ועל האצולה | חיים פישר, כסלו תשפ"ג
פרשת וישב מתחילה סדרה של פרשות, עד סוף ספר בראשית, המגוללות לנו את הסיפור הארוך של יוסף, סיפור שיוביל בסופו של דבר לעבדות מצרים. ובכן מיהו יוסף? טענתי (ושל אחרים) היא שלאורך פרשות אלה יוסף מתגלה לנו כאב-טיפוס של היהודי בגולה. מגיע למצרים מתוך אונס, מתחיל בתחתית הסולם החברתי, מכיר עליות וירידות עד שימונה למשנה למלך. יחד עם זאת במספר הזדמנויות החברה המצרית מזכירה לו שהוא בסך הכול "עבד עברי". גם אם בבית פוטיפר יגיע לנהל את כל העניינים והעסקים של אדוניו, עדיין עבד נשאר עבד ואין ערך למילה שלו כנגד המילה של אשת פוטיפר. גם כשיגיע לתפקיד הרם ביותר וכבר לא יהיה בגדר עבד, תפקידו יהיה לעשות את העבודה המלוכלכת של פרעה. לדאוג לפרנסתה של הממלכה (אך בעיקר פרנסתו של בית המלוכה, כפי שנראה בפרשת ויגש) ולהטיל על הציבור גזירות קשות שבוודאי עשו אותו שנוא על העם. תפקיד של פחיתות כבוד לטעמם של בני האצולה המקומית. טוב ליוסף שם, ירד מצרימה מתוך אונס אך מגיע למעמד הכי גבוה ונשאר שם מתוך בחירה, מזכיר משהו? התוצאה היא אסון לעם העברי היושב במצרים. קם פרעה חדש שלא ידע את יוסף וההמשך ידוע. בימי הביניים מלכי פולין העניקו זכויות ליהודים כדי למשוך אל הממלכה את יהודי אשכנז שישבו אז בעיקר סביב שתי גדות הריין. בתקופה זאת, הרדיפות במערב אירופה, בזמן מסעי הצלב ואחריהם, היו כבדות מנשוא ולפי הערכות מסוימות השמידו כשליש מהקהילות שם. תקוותם של מלכי פולין הייתה שהיהודים יביאו לפריחה כלכלית של הממלכה ואכן היהודים הביאו איתם מסחר ושגשוג כלכלי. בדורות הראשונים טוב היה להם שם. המלך הראשון באירופה הנוצרית שהעניק תואר אצולה ליהודי היה מלך פולני. אך לצערנו ההמשך ידוע.
"אלה תולדות יעקב יוסף בן-שבע-עשרה שנה…." ברור שלפי הפשט ולצורך הבנת המשפט היה צריך להיות פסיק אחרי המילה "יעקב”. יחד עם זאת, הצמידות בין שני השמות גורמת לנו לקרוא "אלה תולדות יעקב יוסף". אכן אנו מוצאים הרבה מן המשותף בין שני האבות. שניהם שנואים ע"י האחים, שניהם מוציאים את עצמם מבודדים ורחוקים מהבית ומשאר המשפחה. שניהם מצליחים ומתעשרים כשהם בגלות ובעיקר, שניהם חולמים חלומות. אך החלומות שלהם שונים בתכלית. יעקב חולם על סולם שמחבר בין העולמות העליונים לעולמות התחתונים, על איזון בין דאגות של העולם הזה לבין התעלות רוחנית. החלומות של יוסף עוסקים כולם במעמד אישי או בנושאים ארציים אחרים, ומרמזים אולי על אופיו של יוסף ועל המשך סיפורו. כפי שכבר ציינתי ההתמקדות ברווחה החומרית תביא בסופו של דבר אסון על העם. ואם כך, מדוע נקרא יוסף "יוסף הצדיק"? לדעת הרב אייל ורד יש לזה שתי סיבות: א. הוא סלח לאחיו על מכירתו לעבדות. ב. הוא עמד בניסיונות של אשת פוטיפר לפתות אותו.
"ויהי בעת היא וירד יהודה מאת אחיו…" באמצע הפרשה שלנו נכנס סיפור של יהודה ותמר המעורר רושם לא טוב לגבי אבי שבט יהודה ומכאן לגבי השושלת של דוד המלך כולה ועל המשיח העתיד לבוא. נראה שהתורה מטילה איזשהו פגם באילן היוחסין של שושלת דוד. ניתן להזכיר גם שהמקרא מספר לנו שדוד הוא גם צאצא של גיורת ממואב. ישעיהו לייבוביץ טוען שגם אצל חז"ל יש נטייה מפתיעה לייחס לגדולי התורה, לחכמים ולצדיקים, מוצא שנראה לכאורה לא "טהור" (לדוגמה, מספרים שצאצאיו של המן הרשע התגיירו ונהיו צדיקים גדולים). לדעתו, מגמת הסיפורים האלה היא הצהרה נגד הרעיון לפיו למעלתם של בני אדם יש איזשהו ביסוס ביולוגי ונגד תפיסת הייחוס בכלל. אין דם כחול ביהדות ונראה אם כך שהסגידה למשפחות של רבנים אצל חוגים מסוימים אין לה במה להיתלות וסותרת את המגמה של התורה ושל חז"ל.