Search
Close this search box.
Search
Close this search box.

וַיַּקְהֵל- פְּקוּדֵי, תורה בתיאוריה, ותורה למעשה

וַיַּקְהֵל- פְּקוּדֵי, תורה בתיאוריה, ותורה למעשה / גל א. קמינקא, אדר תשע"ז

שבת שלום,

פרשת וַיַּקְהֵל נקראת בדרך כלל יחד עם פרשה אחרת: פְּקוּדֵי.  יחד, הן חוזרות על תאור בניית המשכן שניתן כבר בפרשות תרומה ותצווה.  באמצע, בין שני הזוגות באלו, מופיע פרשת כי-תישא, המתארת את חטא העגל.  ובין חטא העגל לבין הפרשות, לפני ואחרי, מופיעים ציווי שמירת השבת ומשמעותו כחלק מברית העולם בין ה' לישראל. 

חמש הפרשיות האלו מעלות מספר שאלות:  ראשית, מדוע חוזרת התורה על מצוות בניית הכלים, לפעמים עד כדי חמש פעמים? הרי בדרך כלל, מקמצת התורה במילים. מדוע להקדיש שתי פרשות, ואז עוד פעם שתיים?

ויתירה מזאת: למעשה, קיימת כאן הקבלה מנוגדת במקצת. פרשות תרומה ותצווה, לפני חטא העגל, מתארות את דיבורו של ה' אל משה, והוא מורה לו את מצוות בניית המשכן וכליו: קודם הארון, וכלי המשכן, ורק לבסוף המשכן (המבנה). לאחר חטא העגל,  פרשות ויקהל ופקודי מתארות את דיבורו של משה אל העם: קודם המשכן, ואחר כך הכלים והארון.  כלומר, מתקיים כאן תהליך של היפוך סדר דברי האל. 

בהשראת פרשנים שונים, אני בוחר להסביר את החזרה והיפוכה בדרך הבאה.

ראשית, שימו לב לסדר הבנייה.  כאשר ה' מתאר את המשכן ותכולתו למשה, הוא מתחיל מהעיקר—ארון הברית—ולאט לאט מגיע ממנו אל החוץ, אל המבנה.  ה' עוסק בתיאוריה של המשכן, ומתאר את עיקריו תחילה, ופרטיו הפחות חשובים לבסוף.  אך כאשר משה מתאר את המשכן לישראל, הוא למעשה מתאר תהליך בניית המבנה, לפני בניית הכלים, והארון אחרון.  זאת, מכיוון שאין אפשרות לאחסן את הארון והכלים, מבלי שיהיה מבנה.  כלומר, מבחינת סדר הפעולות הנכון, יש לבנות קודם את התשתית המעשית, לפני שניתן לבנות עליה ולמלאה בפרטים החשובים. 

כלומר, משה כאן עושה תיווך הנדסי:  הוא הופך את סדר הדברים על מנת להפוך את התיאוריה למציאות מעשית. הוא לוקח את התורה התיאורטית, והופך אותה לתורה מעשית. אני מלמד את הסטודנטים שלי, שבתיאוריה, אין הבדל בין התיאורטי למעשי, אבל למעשה, יש.  משה ממשיך קו ברור של איש שכוחו במעשים, ולא בדיבורים.  וביהדות, כך נמדדים הדברים לרוב: במעשים שאותם אנו עושים, ולא בדיבורים עליהם. 

נושא זה מופיע גם בדברים קטנים יותר, הבדלים מזעריים בין שני התיאורים. לדוגמא, בחלק הראשון התיאורטי, אומר ה' למשה: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ". בחלק השני המעשי, נוקט משה בגישה מעשית. הוא מקהיל ביחד את כל עדת בני ישראל, ומודיע להם כי על כולם לתרום כפי שנדבם לבבם.  שימו לב לשינוי: בחלק הראשון, מי שרוצה תורם.  בחלק השני, כל אחד תורם, לפי רצונו.  למי שלא רואה את ההבדל, אני מציע לחשוב על ההבדל בין Opt-In ל – Opt-Out לרשימות תפוצה של דואר אלקטרוני שיווקי.  בראשון, אני בוחר האם לקבל דואר שיווקי.  בשני, אני בוחר האם להפסיק לקבל אותו.  ולא צריך להיות איש שיווק לדעת שהאופציה של Opt-Out הינה רווחית יותר.

וכאן גם ההסבר לחזרה:  לא מספיקה התיאוריה של בניית המשכן.  וגם אי אפשר בלעדיה.  לא ניתן לדלג על הסבריו של ה' למשה, ולהסתפק בבניה נטולת השראה אלוהית (שכבר ראינו כמותה בעגל).  וגם לא ניתן פשוט לומר שמשה עשה כדבר ה', שכן אז כאמור נחטא לביצוע.  אלא נדרשים אנו גם לזה וגם לזה: גם לתאוריה, וגם לדרך מעשית למימושה.

אני מאחל לכולם שבת שלום בתיאוריה, וגם למעשה.