פרשת תרומה: המנהיג והעם

פרשת תרומה: המנהיג והעם | אהובה שחר, אדר תשפ"א
פרשת תרומה מתארת את המשכן שבני ישראל הצטוו לעשות על כל פרטיו ודקדוקיו.
אני מבקשת להתעכב על משמעות הקמת המשכן ומשמעות התיאור המפורט דרך פסוק אחד: פסוק ח' בפרק כ"ה:" ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" .
 אומר מדרש שמות  רבה ל"ג, א'  על הפסוק : "משל למלך שהיה לו בת יחידה. בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול (ל)אשתו אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא.  לפרוש ממנה איני יכול ,לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך. אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל. נתתי לכם את התורה.  לפרוש הימנה איני יכול. לומר לכם אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר   'ועשו לי מקדש' "
לפי דברי מדרש אלה  " ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" איננו משפט תנאי.  אין כאן: אם תעשו לי מקדש אבוא לשכון בתוככם. אלא בקשה יש כאן. עשו לי משכן, כי אני רוצה , מבקש להיות בתוככם.
מכאן עולה שאלה לגבי המושג" קדוש" ו" מקדש".
האם  קדושת אלוהים היא מושג מוחלט?
בשמות י"ט: " ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" .את  "לי" ניתן לקרוא במשמעות בעבורי. אני צריך אתכם. שהרי האדם, בקיום המצוות , מקדש את אלוהים.יש צורך בבני אדם  אשר מקדשים את אלוהים בליבם ובפועלם, כדי שקדושתו תתקיים בעולם.
וכך גם בעניין קדושת הזמן וקדושת המקום: אמנם אלוהים קבע את קדושת השבת: " ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו …"  ואלוהים קובע קדושת מקום :"של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא ", נאמר  למשה.
אך האם יש קיום לקדושת הזמן ולקדושת המקום בלי האדם המקדש אותם בפועל בחייו?
כדור הארץ ממשיך להסתובב בתנועתו הקבועה גם כאשר לא שומרים על השבת. ומהי קדושתו  של מקום ללא בני אדם שיתייחסו אליו ככזה?
בבניית המשכן, ע"י הכנת הפרטים המדויקים בקרשים בכסף ובזהב ,קובע האדם את יחס הקדושה כלפי מקום התגלותו של האלוהים .
גם אם קדושתו של אלוהים ביקום היא מוחלטת הרי במציאות, בעולמם של בני האדם, קדושת אלוהים מתקיימת ואפילו נוצרת  ע"י בני האדם.
בהיסטוריה האנושית זו השאלה הנצחית, שאין לה הכרעה: מה קדם למה, הביצה או התרנגולת. האם העם יוצר את המנהיג או המנהיג יוצר את העם?