פרשת וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, ממה עשוי מנהיג? | שושנה מיכאל צוקר, טבת תשע"ט
בפרשת שמות, משה עולה על במת המקרא כמנהיג אשר יוביל את עם ישראל מעבדות לחרות. מה היו תכונותיו של משה שהכשירו אותו למשמה?
בספרו דרכי משה הרב משה הכהן כלפון (ג'רבה 1874–1950) מנה ארבע מעשים הנזכרים בפרשה אשר הם סימנים למנהיגותו של משה:
- אשר עם היותו בבית המלכות הלך לראות מצב אחינו בית ישראל.
- והכאתו את המצרי אשר היה מכה את אחד מאחינו העברים.
- ותוכחתו לעברי הרשע
- המכה את רעהו והצלתו לשבע בנות כהן מדין מיד רועים חמסנים. (סוף ציטוט)
ראשית כל, הוא מתעניין במה שקורה מסביב, ולא מסתתר בארמון. וכאשר הוא יוצא ורואה את קשיי העבדות והעוול, הוא לא מעלים עין. למרות שיכול היה לחזור לארמון בלי להכניס את עצמו לצרות שאחרים, משה מגיב. קודם נגד מצרי, מגן על אחיו מפני נוכרי, אבל מאוחר יותר גם מתערב בריב "בתוך המשפחה." חשוב לו הצדק וההגנה על החלש, לא רק הסולידריות עם העברים.
אבל גם זה לא מספיק.
בהגיעו למדין משה שוב נתקלה למצב של עושק. הפעם אין לו שום קשר קודם עם הקורבנות, בנותיו של אדם זר בארץ נכריה, ובכל זאת הוא פועל, מגן ומציל.
הרב כלפון מדגיש:
שגם בהיות האדם בהשקט ובטחה שלום ונחת באהלו ועושר וכבוד סביבו ודבריו נשמעים אצל הממשלה אל יהיה חושב בלבבו לאמר הנה שלום באהלי ומאי איכפת לי בזולתי מן אחי או מן כל העולם כולו… והמצוה על כל אדם למחות לקיים מה שנאמר ובערת הרע מקרבך.
משה מנצל את מעמדו וכחו לטובת החלשים ממנו, בני עמו בפרט ובני אדם ככלל. אחווה בתוך עמינו היא הבסיס אבל להשיג קומתו המלאה כמנהיג משה חייב גם להבין ולפעל מתוך הזדהות עם האנושות כולה.