פסח: הבן מול האב | סאם ליימן-ווילציג ניסן, תשפ"ב
(פרשנות זו הינה תמצית של דבר תורה של הרב גורדון טוקר, עמית שלי מבי״ס יסודי לפני 60 שנים)
לפעמים אנו מכירים טקסט כל כך טוב, שאיננו רואים שהוא בעייתי מאד. כך, לדוגמה, סיפור ארבעת הבנים בהגדה של פסח, שיש בה כמה קשיים וכשלים לוגיים. הבעיה המרכזית: אין כל סימטריה בין הבנים. בשלושה מהם יש פגם אינטלקטואלי ובאחד פגם מוסרי (״הרשע״). בנוסף, שני הבנים הראשונים מדברים בגוף שני (כאילו בלי קשר לעצמם), אך רק השֵני מקבל ביקורת. הבן הראשון לא מקבל תשובה שבאה מהתורה אלא מהמשנה – והבן השני כן מקבל תשובה מהתורה, אך מאותו פסוק שמקבל הבן הרביעי, אבל הבן השני מקבל אותה בצורה סרקסטית!
איך ניתן ליישב את כל המוזרויות האלו? אפשר שיש דרך פשוטה אחת: לא מדובר בארבעה בנים אלא בבן אחד בלבד שעובר תהליך ״פדגוגי״ עם (או ליתר דיוק: מול) אביו!
הבן הראשון שואל ״מה?״ למלה זאת ישנן שתי משמעויות: ״מדוע עושים את זה?״ ו״תכלס, מה צריך לעשות?״ המשמעות הראשונה היא מהותית יותר והתשובה דורשת מחשבה, ולכן האב (העצלן?) עונה על השאלה במשמעותה השנייה ומתחיל להסביר ב״רשימת מכולת״ מה יש לעשות בפסח. הילד מבולבל, כי זאת לא תשובה לשאלה שהוא התכוון לה. בקיצור, כבר כאן האב נכשל בפדגוגיה, כי הוא אמור היה להבין ששאלת ה״מדוע?״ היא לא רק שאלה שכל ילד שואל (״מיליון פעמים״) אלא שהיא שאלה מהותית שתאפשר לילד להפנים את הרציונל לְמַה שהוא רואה.
כתוצאה מחוסר המענה המתאים, הילד חוזר עם השאלה שנייה: ״מה העבודה הזאת לכם?״ כאן ה״לכם״ אינה ״אני לא בעניינים האלה״ אלא ״מה כל זה עושה עבורכם?״ מיד מבין האב את הטעות שלו בתשובתו הראשונה, אך אינו יכול להיראות ״חלש״ (מטומטם?) מול בנו – ועונה בצורה בוטה, כאילו הבן ״רשע״.
הבן המסכן ממש מבולבל עכשיו והופך לשלישי: ״תם״. שהרי מה הוא עשה כדי לקבל את הנזיפה הזאת? לכן, שאֵלָתו הבאה מאד פשוטה: ״מה זאת?״ (מה קורה כאן? מה עשיתי?) ומה תגובת האב לשאלת תם זו? לכאורה, תשובתו אינה רלוונטית לשאלה: ״ביד חזקה הוציאנו ה׳ ממצרים״. היא לא רלוונטית מהותית, אבל כן רגשית, כאילו לומר: כמו האלוהים השולט על משפחת בני ישראל, במשפחה שלי כאן, אני החזק ומחליט מה קורה ומה לא – בלי שאלות טורדניות של ״מדוע?״ (יש לציין ששאלת ה״למה?״ המהותית אינה שאלה שעריצים כמו פרעה מאפשרים לנתינים שלו לשאול. רק אדם חופשי, במשטר פתוח, יכול לשאול שאלה כזאת. מכאן אנו מבינים בכלל את המרכזיות של ארבע הקושיות לכל סדר ערב פסח ולחג כולו.)
עכשיו הבן ״למד לקח״: לא לשאול שאלות (הבן הרביעי: ״שאינו יודע לשאול״ – ואולי עדיף: שיודע לא לשאול!). האב נכשל לגמרי. מה הפתרון? (התשובה נמצאת לקראת סוף סוגיית ארבעת הבנים. תקראו מה כתוב לגבי הבן שאינו יודע לשאול ותנסו לפתור את התעלומה בעצמכם. אם לא הצלחתם, אז הנה:)
*
*
*
״את פתח לו״!! כלומר, צריכים להביא את האֵם לתוך הסיפור, כי היא יודעת כיצד ללמד את הילד עם יותר הבנה ורגישות. חמישה גברים (כביכול) בכל הסיפור הזה ומי שיוצא גיבור היא האימא. בדיוק כמו יוכבד ומרים שהצילו ואז גידלו את משה, שברבות השנים הפך למשה רבנו.