נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ, פרשות שחוברו להם יחדיו

נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ, פרשות שחוברו להם יחדיו / עובד דבורה, אלול תשע"ז.

במהלך השנה אנו נתקלים, במסגרת התפילה בשבת,  בקריאה ארוכה של שתי פרשות מחוברות. אנו חשים הערכה רבה לבעל הקורא על מאמציו לעמוד במשימת הקריאה, באופן חריג לא בפרשות המחוברות של השבת הזו שהן קצרות במיוחד.

למה יש את החיבור הזה? באופן אינטואיטיבי, אנו מודעים לכך שיש שנים פשוטות ושנים מעוברות, כך שאם צריך לעמוד במכסת של קריאת כל התורה צריך לחבר פרשות שהן פרוסות יפה בשנים מעוברות (עקב הוספת אדר א'), אך בשנים פשוטות חסרות ארבעה שבתות, כך שיש עודף פרשות על שבתות.

בדיעבד, כאשר רציתי להבין קצת יותר, גיליתי שזה לא עד כדי כך פשוט. נגלה לפני עולם מרתק של מלאכת הרכבה של מעין תשבץ , שיש לו נגיעות באסטרונומיה ובעולם המספרים ובצורך לפתור שורה של אילוצים. במסגרת הכתיבה הזו לא ארחיב על שנת חמה ועל שנת לבנה, על תאום הזמנים בדרך של עיבור השנים, על רצף מחזורי של 19 שנה של סדר שנים פשוטות ושנים מעוברות, על קביעת יום ראש השנה ואילוצי ה"דחיות" של היום הכי חשוב בשנה, כפי שנראה להלן. אני אציג פרפראות קטנות כדי לגרות את מי, שהנושא מעניין אותו והוא ירצה ללמוד קצת יותר.

החיבורים בהם אנו דנים הם של צמד פרשות וקיימים 7 צמדים קבועים כאלה.

ויקהל-פקודי, תזריע-מצורע, אחרי מות -קדושים, בהר – בחקותי,  חוקות-בלק, מטות – מסעי , נצבים וילך.

מתי הן מחוברות ומתי הן נפרדות? פשוט מאוד,  אם תדע מה סימן השנה, הרי שיש לך מידע איך נראה לוח השנה, באיזה יום חל כל חג, ובאיזה שבת קוראים כל פרשה, בין אם הפרשה בודדת ובין אם יש שתי פרשות מחוברות.

קיימים 14 סימנים לשנים. כל סימן  מורכב מ 3 אותיות:

אות ראשונה: היום בשבוע בו חל ראש השנה

אות שניה: מספר ימים של השנה (הסבר להלן)

אות שלישית: היום בשבוע בו חל ראש חודש ניסן.

סימון: מספר ימים של השנה ( 6 אפשרויות)

השנה הבאה עלינו לטובה, שנת התשע"ח, היא שנה פשוטה בת 354 ימים וסימנה:  הכז

ה- ראש השנה חל בים ה'

כ- כסדרה

ז-ראש חודש ניסן חל בשבת: יום ז'

השנה כמו כל שנה עם סימן זה- חכז- כל הפרשות תהיינה מחוברות  חוץ מ : חוקות-  בלק,  נצבים- וילך.  אופס…  אמרנו שנצבים וילך של שנה זו מחוברות . אבל כאן מדובר בניצבים וילך של השנה הבאה.

תחולת השנה הינה מ"בראשית" שלאחר שמחת תורה וסיומה ב"זאת הברכה" של השנה הבאה (במקרה דנן התשע"ט). את הקריאה של ניצבים וילך השנה אביא בסוף הסקירה.

מה שמעניין בבניין הלוח הוא שורת האילוצים, כפי קבעו חכמינו זיכרונם לברכה בעת הקדומה. האילוצים נובעים מהצורך לייחס את הפרשות לזמנים. כל אילוץ מוגדר בסימן והנה מספר דוגמאות:

פקדו ופסחו(בשנה פשוטה): פקדו לציון פרשת "צו" (פקודה=ציווי) צריכה להיקרא לפני פסח , כיוון שבפרשה מדובר על הגעלת כלים

צומו וצלו:  צומו לציון תשעה באב וצלו(התפללו בארמית) לציון פרשת "ואתחנן". משמעות הדבר אחרי תשעה באב- צומו תבוא פרשת ו"אתחנן" –צלו

קומו ותקעו: קומו("ניצבים") ותקעו(ראש השנה)  "ניצבים" תקרא תמיד לפני ראש השנה.

בכלל האילוצים: פרשת "כי תבוא" תמיד תהיה לפני ראש השנה. פרשה זו גדושה בקללות והקריאה טרם ראש השנה היא בבחינת –  תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.

ובחזרה לעינינו מדוע מחוברת "ניצבים" ל"וילך"  בגלל הסימן  בג המלך פת וילך. שמשמעותו אם ראש השנה (המלך, יום שאומרים בו המלך הקדוש) חל ביום ב' או ביום ג' מפרידים (פת) בין "נצבים" לבין "וילך". למה מפרידים? כיוון, שיש שבת נוספת בין יום הכיפורים וסוכות, כך מאחר שראש השנה, הבא עלינו לטובה, הוא  ביום ה' ויום כיפורים חל בשבת  אפשר לקרוא את "האזינו" רק  בשבת אחרי יום הכיפורים. אי לכך  "וילך" תתחבר ל"ניצבים" שקוראים לפני ראש השנה.

שנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל.