חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פרשת נשא: על שם מי נקראת?

פרשת נשא: על שם מי נקראת? | הרבה יהודית אדלמן-גרין, סיוון תשפ"ד

אנו סופרים דברים שהם יקרים לליבנו. בפרשת נשא, אנו קוראים על מִפקד של אנשים שגילם 50-30, אנשים שגילם מתיר להם לשמש באוהל מועד. ובה בעת אני עומדת מול המציאות שאנו עומדים עכשיו וסופרים אנשים שגילם 30-18, ולפעמים מבוגרים בהרבה, המשרתים את המדינה, שומרים ומגינים עלינו בעת המשבר הזה.

אף כי השמות והמספרים משתנים, בשמונת החודשים האחרונים ראינו כ-80 נשים וגברים מהקהילה, רובם צעירים מגיל 30 שנקראו להגן על המדינה. יחד אנחנו דואגים להם וחוששים להם. אנו חושבים על בנצי אלכסנדר, בשנות ה-50 לחייו, שמגויס חודשים ארוכים כחובש קרבי, קודם בגבול הצפון ועכשיו בעזה.

אנו חושבים על התצפיתניות, הן מהקהילה והן ממקומות אחרים, שהיו בסכנה גדולה כל כך כבר ביום הראשון למלחמה. נשים צעירות – בחורות בנות 18. אנו חושבות על בנותינו ועל נכדותינו שחוות טראומה בעקבות הדברים שקרו לחבריהם ולחברותיהן. כולנו מכירים או שמענו על חטופים וחטופות מכל גיל והזוועות שחוו, וגם הזוועות שהרגו אותם. המפקד המסודר בספר במדבר הופך לערמות מפוזרות של מספרים בסיפור שלנו.

בפרשת נשא מופיעה הברכה האהובה לבנים ולבנות:

יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְׁמְרֶךָ
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו, כד-כו).

מילדינו אנו לומדים על רוח ההתנדבות.

מילדינו אנו לומדים על אהבת הארץ והעם. נכון, יש מצוות שלאורן מחנכים את הילדים, אך יש גם רעיונות מקראיים באשר ללמידה מילדינו, ממש כמו שקורה עכשיו, בימים שאנו סופרים כל מה שיקר לנו.

גַּם בְּמַעֲלָלָיו, יִתְנַכֶּר-נָעַר  אִם-זַךְ וְאִם-יָשָׁר פָּעֳלוֹ (משלי כ, יא).
עֲטֶרֶת זְקֵנִים, בְּנֵי בָנִים; וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם (משלי יז, ו).
וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי ה', וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ (ישעיהו נד, יג).
וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם (מלאכי ג, כד).

התנ"ך מלמד אותנו שאנשים נקראים בשם הוריהם. וכך אני מכירים את איתמר בן אהרון, נחשון בן עמינדב, נתנאל בן צוער ורבים אחרים. אולי נכון, שבימים אלה, שבהם אנו סופרים כל אשר יקר לנו, כדאי שיכירו אותנו בשמותיהם של ילדינו הנושאים על כתפיהם אחריות כה רבה. בדרך זו, נוכל לראות אלה את אלה ככרובים הקדושים, כיחסים שבין ה' לילדיו, יחסים של פנים אל פנים ודיבור הדדי.

 

——————