פרשת משפטים: עבודה, עבדות ומנוחה | פרופ׳ סאם ליימן-ווילציג
נתחיל בשני פסוקים לכאורה פשוטים וידועים:
כ״ג: י וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. יא וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ. יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת – לְמַעַן יָנוּחַ, שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ, וְהַגֵּר.
עכשיו נשאַל שאלה לכאורה מוזרה: האם פסוקים י׳ ו-י״א מהווים מִקשָה אחת? או שמא ניתן להפריד ביניהם? כנ״ל לגבי שני חלקי פסוק י״ב.
מה פשר שאלות אלו? אם שני הפסוקים (ושני חלקי פסוק י״ב) נפרדים אלה מאלה, הרי אז יש כאן ״מצוות עבודה״, כלומר אנו חייבים לעבוד! ואחר כך גם חייבים לנוח. אולם מאידך גיסא, אם הפסוקים מהווים ציווי אחד, אזי העבודה מהווה ״כלי״ בלבד כדי להגיע לשנת השמיטה והשבת השבועית – שהן העיקר. שמיטה ושבת – חובה; עבודה (שש שנים או שישה ימים בשבוע) – רשות.
ניתן ״לנחש״ שהפרשנות השנייה היא המקובלת, שהרי אחרת כיצד יכולים תלמידי חכמים להצדיק ״תורתם אמונתם״ – לימוד תורה כל הזמן במקום לעבוד? והאם ייתכן שכל שנה שביעית חכמים אלה לא ילמדו תורה?? יתרה מזאת, האם אי פעם מישהו קבע פסק הלכה שאסור לפרוש לגמלאות, כי יש ״ציווי בתורה״ לעבוד? אינני מכיר דבר כזה.
ברם, יש השלכה מעשית ופילוסופית הרבה יותר רחבה מזאת. אדם וחוה גורשו מגן עדן עם העונש שיצטרכו עכשיו לעמל קשות למחייתם. האם זהו עונש לצמיתות? כלומר, אם האנושות תצליח למצוא את הדרך לכלכל את עצמה ללא עבודה, האם הדבר קביל בעיני האלוהים? כמובן, שאלה זו אינה לגמרי היפותטית בעידן של רובוטים ובינה מלאכותית – שעלול/עשוי (תלוי בהשקפת כל אחד מאיתנו) ״לאבטל״ בעתיד את פועלי ועובדי העולם.
דומני, שהתשובה גם לשאלה זו ברורה יחסית – והיא נמצאת דווקא בתחילת פרשת השבוע שלנו:
א וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי…
אם יש מוסד הנקרא ״עבדות״, אז יש גם בעלי עבדים שאינם צריכים לעבוד בעצמם! לכן, יש אכן קשר בין שני חלקי הפרשה: עבדות ושמיטה/שבת. ה״עונש״ של עבודה אינו לנצח ואינו אפילו מחויב מציאות. ועל כך ניתן לשאול שאלה רטורית: אם שנה אחת של היעדר עבודה בכל שבע שנים נחשבת ע״י התורה כדבר מבורך – מדוע אין שבע שנים מתוך שבע ללא עבודה (״גמלאות לכל החיים״) עוד יותר מבורך?