פרשת לך-לך: אל תירא

פרשת לך-לך: אל תירא | אלי מיאסניק, חשון תשפ"א

ההבטחה "אל תירא" מופיעה אצל שלושת האבות. ממה היה להם לירוא ולמה חוזר בטוי מנחה זה?

אברהם
לאחר שאברהם נענה לדרישת ה' : לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ;, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה(יב1-3), הוא נזקק להתמודדויות קשות כמו- הרעב שבגינו ירד מצרימה (יב10) ומסע המלחמה  של 5 מלכי הצפון שהתחוללה בכל רחבי הארץ המובטחת (יג 4-7, 11-12). במסגרת המלחמה הזו  הראה אברהם יכולת התמודדות הן בהצלה הירואית של לוט (יד 14-16)  והן במו"מ עם מלך סדום (יד 21-24).
התמודדויות קשות אלו עלולות היו לטעת ספק בכל אחד: איך מבטיח לי ה' את הארץ הבעייתית הזו? איך תהיה שלי? ה' מבין אפוא שעליו להוציא ספק מליבו של אברהם ומבטיח לו שוב: אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד (טו1). ה' לא מסתפק בהבהרה שהגן עליו בעבר ויגן עליו בעתיד בעת התמודדויות  קשות נוספות, אלא מבטיח גם שכר. עניין הבטחת השכר לא ברור וזכה לפירושים רבים. הרי אברהם כלל וכלל לא ביקש שכר . נראה לי שאברהם בחוכמתו מנצל את האמירה הזו של ה' ואומר: מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי(טו2). תשובת ה' הינה  ברית בין הבתרים.

יצחק
אברהם שיודע שיצחק חווה את ניסיון העקידה הקשה, מוודא שידוך שלא מבנות המקום ומזהיר מאד את אליעזר שיוצא להביא אשה ליצחק: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה…" (כד 6). יצחק מממש את רצון אברהם להשארות בארץ ולא יורד מצריימה בעת הרעב, בניגוד לאברהם ולפי הנחית ה':  וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ (כו 2-3). מסקנתי היא שה' מעוניין שבני אברהם יתמקמו היטב בארץ ולא יחפשו הזדמנויות אחרות.
ואכן, חוזקו של יצחק היה בהיאחזות בארץ [1]: וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה' : וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד: וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים: ההתמודדות על משאבי הטבע עם האוכלוסיה המקומית היא היא הבעייה הקשה של יצחק (כו 15-24).
יצחק נזקק אפוא לסיוע של ה' בהתמודדותו זו עם שכניו על משאבי הארץ, כדי להרחיב את היאחזותו בארץ . ולכן אומר ה': וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי:. הצלחת יצחק היא שהפכה את שכניו בארץ לחבריו. כזכור אברהם הגיע להסכמים עם שכניו בגלל עוצמתו.

יעקב
יעקב שמצליח לשרוד את לבן ואת עשיו ממשיך להיאחז בארץ. בעזרת  12 ילדיו הוא מקווה להביא לישות ממשית שתצמח. אך הרעב בארץ והופעתו מחדש של יוסף מעלים לפניו דילמה- לרדת מצרימה או להסתפק בשירות שילוח של מזון ממצריים ארצה. והנה, מתברר שה' דוחק בו לרדת מצריימה. בניגוד להנחיתו ליצחק.
התירוץ לכאורה הוא –  וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת. אך הכתוב רואה בהחלטה זו של יעקב, החלטה שנובעת ממניעים לאומיים ולאו דווקא אישיים. נשים לב שהמחליט הוא ישראל אבי הלאום ולא יעקב.
ואז מתברר שה' מעודד את יעקב לירידה: " וַיֹּאמֶר ה'  לְיִשְׂרָאֵל (אבי הלאום) בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:! וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ (שלא התרתי ליצחק לרדת) אַל תִּירָא (אל תחשוש שבזה תביא לאי מימוש הבטחת ברית בין הבתרים) מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם (רק שם הישות היעקבית שלך תתגבש לישות ישראלית). אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה.[2]

סיכום- התאמת ה"אל תירא" לכל אחד מהאבות

הנחלת הארץ לבני ישראל אינה תהליך פשוט והביטוי "אל תירא" משמש את ה' להכוונה ספציפית של כל אחד מהאבות, לפי עניינו ויכולותיו.

• לאברהם היזם הסדרתי אומר ה' בפרשתנו, אל תירא. אדאג שלא תפשוט את הרגל עם היוזמה והעוז שלך.
• את יצחק שמבסס את היוזמה של אברהם מכוון ה'  – אל תפסיק להתמודד עם השכנים כדי להגיע לעוצמה כלכלית ולבעלות על שטחים. אל תירא מהתגובות למאמציך אלו.
• יעקב מבין שלא ניתן להגיע לצמיחה אורגנית בארץ בעזרת קבוצה קטנה של 70 איש. הוא מבין שעליו להקים תשתית חזקה יותר במקום אחר ואז להגיע לנוכחות חזקה. לכן מחליט ישראל (ולא יעקב) להמר על הסתייעות ביוסף במצריים. ה' מעודד אותו- החלטה אמיצה. אל תירא. אני אוודא שצאצאיך יחזרו גם אחרי מותך.

============

[1]   ספרי דברים פיסקא ח: כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" … עמד יצחק והשביחה שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה

[2]   "בארץ כנען לא הייתה משפחת יעקב נעשית לעם. תוך גידולה, הייתה נטמעת בסביבתה. כדי להיות לעם בלא להתבולל, היה עליה לבוא אל תוך אומה שמעצם טבעה התנגדה לתכונה היהודית – וזו הייתה מצרים. כך, לאחר מכן, הקנאות שבנתה את הגיטאות, היא שהייתה כלי שרת בידי ה', כדי להרחיק אותנו מכל תרבות החטאים של ימי הביניים, ולמען נטפח בחוגנו הצר את אושר המשפחה ואת רוח המשפחה והקהילה. למען יוקצה לנו במצרים מחוז מיוחד להתפתחותנו, נאלץ האחד לעבור לפנינו, להיות "אב" לפרעה ומושל בכל הארץ…" רש"ר הירש