כי תשא: ״מדוע מחצית השקל למפקד אוכלוסין?״

כי תשא: ״מדוע מחצית השקל למפקד אוכלוסין?״ |  סאם ליימן-ווילציג. אדר תשפ"א

בפרשת השבוע, אנו קוראים (שמות  ל׳: י״א-ל״ד, ל״ה), שבזמן מפקד, לא סופרים את בני ישראל (כלומר, את האנשים עצמם) אלא כל אחד מחויב לתרום מחצית השקל, ואת הכסף סופרים. אגב, אין זה ״סכום ספציפי״ (כמו 50 אגורות היום), אלא מידת משקל של מתכת ״כסף״. אמנם, מוקדם יותר (כ״ה: ב׳) למדנו שהתרומה נועדה לבניית  המשכן, אולם בהמשך, בשאר המִפְקָדִים בתורה, ״מחצית השקל״ אינה נתרמת למטרה זו וברור שהכספים הולכים לשימוש כללי של עם ישראל.

            מכאן, שלוש שאלות.

            1) מדוע השיטה המוזרה הזאת? מדוע לא סופרים את האנשים, אחד אחרי השני? ואגב, נוהג זה (לא לספור מִספָרית) קיים עד עצם היום הזה – אם (למשל) רוצים לדעת אם יש מספיק אנשים למניין בבית הכנסת, לא מונים  את האנשים אלא משתמשים בשיטה אחרת (אני נוהג לברך את ברכת ״המוציא לחם מן הארץ״ – עשר מלים).

            הסיבה לכך: כל אדם מהווה ישות חיה ולא ״סתם מספר״. כלומר, אסור לנו להפוך את בני האדם ל״סטטיסטים״, כי בכך אנו מורידים מכבודם – מה שנקרא היום ״דה-פרסונליזציה״, שלב אחד לדרך עוד יותר נמוכה: ״דמוניזציה״. לכל אדם יש שם, אישיות ושוני לעומת שאר בני אדם (מה שאנו יודעים היום שבהחלט נכון מבחינה ביולוגית וגנטית, אפילו בין תאומים זהים).

            2) אולם, אם כן אז נשאלת השאלה השנייה: מדוע שיטת הספירה באמצעות מתן מחצית השקל? הסיבה לכך הינה הצד השני של המטבע (תרתי משמע): אסור שנחשוב שבגלל שיש לכל אחד מאִתנו אישיות מיוחדת, משתמע מכך שהערך העליון הינו אינדיווידואליזם, שהאדם עומד בכוחות עצמו. כפי שנאמר: אף אדם אינו אי בודד. אנו מצווים לעזור למטרות חברתיות, יותר רחבות מאתנו. כאן אנו כאילו משלימים את התמונה: מצד אחד אנו פרטים בפני עצמנו; מצד שני, אנו חלק מֵיְשות חברתית גדולה בהרבה.

            3) השאלה השלישית: מדוע דווקא מחצית השקל? שלוש תשובות אפשריות:

            ראשית, תשובה שכבר נתתי בעקיפין: לומר לנו שהאדם אינו שלם בכוחות עצמו – רק כשהוא מתחבר לאחרים בחברה, אז הוא יכול להביע את אנושיותו במלוא מובן המלה.

            שנית, תשובה דומה אך מעין ״פמיניסטית-למחצה״. באותה תקופה קדומה, נשים לא ״נספרו״ (תרתי משמע) כי נחשבו כ״רכוש״ אביהן או בעליהן. אך מצד שני, היהדות כן הייתה יותר מתקדמת משאר הדתות והחברות הקדומות (כגון, סיפור בנות צלפחד). כך, שמחצית השקל – ולא שקל שלם – מרמזת לגבר שכֵן נספר, שיש עוד ״מחצית״ שמשלימה אותו: רעייתו!

            שלישית: לדעתי יש כאן אמירה חברתית-כלכלית ברורה: מי שנחשבים בחברה יהודית אינם רק האנשים האמידים, אלא כולם, כולל העניים שבינינו. כלומר, התורה בכוונה הורידה את ״מחיר השייכות״ לעלות כמעט סמלית, שכל יהודי יכול לשאת. זאת גם הסיבה שהתורה לא אפשרה לכל אחד לתת סכום שונה, ״כל אחד כפי יכולתו״ (סיסמת הקומוניזם) – כי אז היינו מגיעים לתופעה של תחרות כלכלית-חברתית על ״מי יכול לתת יותר״. ביהדות, ערך האדם אינו בכספו אלא בהשתייכותו המלאה לעם היהודי. כשכל אחד יכול ״לתת״, אז גם כל אחד ״שייך״.

            השורה התחתונה (בכוונה, משחק מלים!): ענין מחצית השקל אינו דבר טכני, אלא טומן בחובו מסרים חברתיים-ערכיים כְבֵדֵי מִשְקַל (וקַלֵי שֶקֶל) – מהי המשמעות להיות יהודי בתוך עם ישראל