פרשת מקץ – שבת חנוכה: חזון זכריה מדוק לדור

פרשת מקץ – שבת חנוכה: חזון זכריה מדור לדור  | הרבה גייל שוסטר-בוסקילה, ר"ח טבת תשפ"ב

בשבת חנוכה שקוראים בה את פרשת מקץ (שמסופרים בה עוד פרקים בעלילה של יוסף ואחיו) גם קוראים את ההפטרה בזכריה (זכריה ב 14-17, ג 1-10 וגם ד 1-7). אגב, זוהי גם ההפטרה של פרשת בהעלותך.

התחלת ההפטרה היא קריאה לשמוח:

 רָנִּי וְשִׂמְחִי, בַּת-צִיּוֹן–כִּי הִנְנִי-בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם-ה'.  וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל-ה' בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָיוּ לִי לְעָם; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ–וְיָדַעַתְּ, כִּי-ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ ( ב, יד-טו).

סיום ההפטרה הוא לקח הנשמע קשור לחנוכה למרות ההבדל בין המנורה לבין החנוכייה שאנו מדליקים.

 וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ–שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ. (זכריה ד, א-ב).

תמיד ראיתי את ההפטרה זו כחלק מההווי של משפחתי. זו הייתה ההפטרה של אבי בשנת 1939. כעבר כמה שנים גם אחי קרא אותה בבר מצווה שלו בדיוק אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967. שניהם חגגו בשיקאגו. ואז זה עלה ארצה ועבר לחורף כי בני הצעיר קרא אותה בבר מצווה שלו. בר המצווה שלו במשכן הבלתי גמור של קהילתנו בשבת חנוכה 1997. ולבסוף היא הייתה ההפטרה של בן אחי בשיקאגו ב-1999.

כמו כולנו יש לי המון זיכרונות משפחתיים של אירועים בעבר. ההפטרה הזו תמיד מסמלת חגיגות משפחתיות אבל לא מצולמות. עלייתו של בני לתורה החזירה לאוזניי את הצליל מהעבר הרחוק, דבר שאף צילום ישן לא היה יכול לעשות. אחי קיבל תקליט עם ההפטרה כדי ללמוד אותה. לפעמים היה נרדם והתקליט היה מנגן כמעט אין סוף פעמים. הקול על התקליט היה גם המורה שלי לבת מצווה, איש יקר וחכם בן ארהנין, יליד וויסקוסין.

הסיפור של הצליל הזה התגלגל לבני כי במקרה אני לימדתי את המורה של בני את הטעמים של המורה שלי לבר מצווה שלו. בלי לדעת שיום אחד אני אשב בבית הכנסת לבר מצווה של הבן שלי ואשמע אותם הטעמים. פעם מישהו שאל אותי איזה נוסח זה היה. אז פניתי לאבא והוא אמר: נוסח וויסקונסין! איך צחקתי מהידיעה הזו. התברר שלמרות היותו יליד הארץ, בני קרא בטעמים מארץ מולדתי.

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-ה', אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ–כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת (ד, ו).

לדעתי חשוב מאוד לקרא את הפסוק הזה בחנוכה כי תמיד מקווה שהחזקים ברוחם מנצחים. הייתי רוצה לקרוא גם את הפסוק החשוב של הנביא ישעיהו (ב, ד) בחג זה:

וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

אני מקווה שיעלו הרבה זיכרונות טובים בחגיגות חנוכה השנה וגם שיהיו לנו הרבה אירועים עם יקירינו לזכור לעתיד בשקט, בשמחה ובשלום.