פר' האזינו: האם הצור פעלו תמים? | שושנה מיכאל צוקר, תשרי תשפ"ב
שירת האזינו משופעת בשפה ציורית ומליצית. אחד הדמויים הבולטים משווה את האלהים לסלע או צור, כגון "הצור תמים פעלו" (דברים לב:ד). דווקא הלשון כאן לא קשה אבל במבט שני יש קושי. האם העולם הנברא תמים, מושלם? לא כל כך. לצד נופים מרהיבים ומשאבי טבע אדירים, ובני אדם אוהבים, נדיבים ומבריקים בתחומים רבים, ישנם גם אסונות טבע מחרידים, מחלות חמורות, רוצחים, גנבים וכל מיני מנוולים.
הנביא ישעיהו מאשרר את הרוע בעולם ואת מקורו בבריאה: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל־אֵלֶּה" (מד:ז). חז"ל התקשו לקבל את הניסוח המייחס רוע ישירות לאלהות, ו"תיקנו" הפסוק לפני שהכניסו אותו לסידור. לכן אנחנו מתפללים: “יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבורֵא אֶת הַכּל." מהלכם ממתן את הלשון אבל לא את העובדות. אם אלהים ברא את הכל, הוא ברא גם את הרע. לכן פעלו אינו תמים.
אלא אם ה' בכלל לא ברא את עולם כולו יש מאין.
וכך בבראשית פרק א מסופר על תהליך מסודר ונקי, בו הכל נברא במאמר. בסיום, האל מכריז שכל מה שנברא "טוב מאוד." אם כן, מאין באו כל הכאב, הרֹעַ והסבל? הם היו תמיד. בראשית פרק א הוא יצירה סיפרותית מעוצבת היטב המגלה טפח ומסתירה טפחיים. התורה אינה טוענת שהייתה בריאה יש מאין של עולם חדש, עולם שבו הרֹעַ הוא נטע זר. המים הקדמונים הם סמל לסכנה האורבת. הם קדמו לפועלו של האלוהים, שהרי אלוהים לא אמר "יהיו מים" אלא ברא אור והשליט סדר במים וב-"תוהו ובוהו" כדי לאפשר הופעתה של קהילה יציבה התומכת בחיים (לפי פרופ' ג'ון לווינסון).
הסדר שהשליט האל בעולם היה אולי היה תמים, אבל לא יציב. המים הקדומים, סמל הכאוס והרוע עדיין נאבקים לחזור למקומם קודם הבריאה. לכן תהליך הבריאה מסתיים עם בריאת האדם בצלם אלהים, זכר ונקבה, והסמכתם לפעול כנציגי האל בעולם: המלאכה רבה ובסיום השירה, משה מאתגר אותנו לשים את כל דברי התורה על ליבנו, להעביר אותם לדורות הבאים, לשמור אותם ולעשות אותם (ראה דברים לב:מו) כדי להמשיך בבנייתו של עולם שאולי פעם יגיע לשלמות.