פרשת אֱמֹר: סופרים ימים עד סיני

פרשת אֱמֹר: סופרים ימים עד סיני, שושנה מיכאל צוקר, סיוון, תשע"ז.

For English, click here

פרשת אמור כוללת את רשימת החגים והמועדים המרוכזת יותר בתורה. למרות אורכו, חסרים בה כמה פריטים מעניינים דווקא לגבי חג השבועות, הקרב ובא. ראשון, התורה לא קובעת תאריך עבור שבועות, לא כתוב "בחודש השלישי בשישי לחודש." שני, אין אזכור, לא כאן לא בשום מקום אחר בתנ"ך, לשבועות כחג מתן תורה.

התורה לא קובעת תאריך לחג השבועות כי אינה יכולה. בימי קדם לא היה לוח קבוע מראש המחושב על פי נתונים אסטרונומיים אלא תחילתו שכל חודש נקבע ע"י בית הדין על בסיס עדויות בפועל על הופעת סהר הירח החדש. לכן לא היו לחודשים מספר ימים קבוע. יום ה- 50 לספירת העומר לא תמיד היה בשישי לחודש השלישית, יתכן גם בחמישי או שביעי.

עמימות זו מתאימה דווקא לקשר בין חג השבועות ומתן תורה. אם נעניין בפרק שמות י"ט – רק בכתוב לא בפירושים – נראה שלא ברור באיזה יום היה מעמד הר סיני. כתוב "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: לא כתוב "ראשון לחודש." כמו כן לא ברור בדיוק כמה פעמים משה עולה ויורד בהר וכמה זמן היה למעלה כל פעם.

גם מספר ימי ההכנה אינו ברור. בשמות יט:י כתוב ה' "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם אך בהמשך משה אומר "אֶל-הָעָם, הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים: (פסוק טו). הגמרא [א] מציעה, "משה הוסיף יום מעצמו." ככל הנראה משה חש שהעם צריך קצת יותר זמן כדי להיות מוכנים ודחה את המעמד ביום. אלוהים קבל את דעתו והמתין. לפי ההבנה הזאת, המוצגת על ידי ר' יוסי, השישי לחודש היה "יום מתן תורתנו" היום המיועד להתגלות אך השביעי היה "יום קבלת תורתנו."

המצב זה שונה מאוד מיציאת מצריים כאשר המבצע יצא לפי הלו"ז (אולי אפילו קצת לפני), אם בני ישראל היו מוכנים ואם לאו. הדבר היה אפשרי בגלל שיציאת מצריים היתה מהלך של גאולה פיזית. הגוף ניתן להזזה גם נגד רצונו. קבלת תורה הייתה מהלך נפשי. הרבה יותר קשה "להזיז" נפש לא מוכנה.

יציאת מצריים המהירה לא הניב את הפירות הצפויות. העם המשיך להתלונן ולמרוד. יתכן שמטרת ההמתנה לפני מתן תורה היתה להבטיח הצלחה גדולה יותר. לא בטוח שהמטרה הושגה. זמן קצר אחרי מעמד הר סיני בא מעשה העגל.

נחזור רגע לשמות י"ט, תשימו לב שכתוב "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי … בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי." רש"י (שם): "צריך לכתוב אלא ביום ההוא. מהו 'ביום הזה?' שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום ניתנו." קבלת תורה היא פעולה מתמשכת, הדורש מאתנו ללמוד, ללמד, לדרוש ולקיים.

במוצאי שבת אמור השנה חל ל"ג בעומר, יום הקשור בזכרון העם ל-ר' עקיבא, תלמידיו ותפקידם במרד בר-כוכבא. אבל רצוי שנזכור את ר' עקיבא גם כאדם שהתחיל  את לימודיו בגיל מבוגר. [ב]

אם רצוננו להיות חלק פעיל של במוסרת היהודית, לחדש אותה ולהעביר אותה לדורות הבאים אנחנו צריכים להפוך את חג מתן תורה לחג קבלת תורה עלינו לקחת את תלמוד התורה של עצמנו ברצינות הראויה ולזכור שזה אף לא מאוחר מדי להתחיל.

מראה מקום

א. תלמוד בבלי שבת פ"ו:ב-פ"ז:א

ב. אבות דרבי נתן פרק ששי: מה היה תחלתו של רבי עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לא המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום אמרו [לו] עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים. מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה.