אחרי מות קדושים, מוטי לקסמן, תשע"ז
<>
שלושה פרקים ושלושה נושאים מרכזיים:
יום הכיפורים, ובעיקר תפקיד, לבוש ומעשה הכוהן הגדול, ובפירוט השעירים:
"וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל: וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת: וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה" (ויקרא טז, ז–י).
מעניין, זה שמיועד לה' מוקרב, זה שלעזאזל משולח חי המדברה… נושא מעניין, לא הפעם.
איסור אכילת הבשר עם הדם:
"עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם: וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר: כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת" (ויקרא יז, יב–יד).
הפעם אעסוק בכתוב הבא,
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'" (ויקרא יח, א–ה).
זו רק הפתיחה לנושא, ובכל זאת היא מיוחדת ומרשימה.
כבר בפסוק השני מופיעה ההכרזה: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", הכרזה שחוזרת פעם נוספת בפסוק הרביעי, ובאופן דומה מסתיימת הפתיחה בפסוק החמישי: "אֲנִי ה'".
נוסף לכך מופיע כאן הביטוי "וָחַי בָּהֶם".
ההכרזה "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", אינה נדירה אבל גם לא נפוצה מידי, היא מופיעה 34 פעמים.
לעומת-זאת, הביטוי "וָחַי בָּהֶם" נדיר, הוא מופיע פעם אחת בתורה ועוד שלוש פעמים בנבואות יחזקאל.
איך אפשר להבין זאת?
מסביר ר' מאיר שמחה מדוינסק בעל משך חכמה: "תורה לא צוותה ציווים אשר יהיו קשים על חברת הגוף עם הנפש לקיימם. רק דברים אשר נטועים המה להנהיג על פיהם המזג הגופני במזג שווה [=הרמוניה] וכל טבעי לא יושבת… "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם": אני בוראכם ויודע טבעכם ומוסרות מזג גופכם".[א]
ולגבי הביטוי "וָחַי בָּהֶם"
רש"י לפסוק זה: "וָחַי בָּהֶם" – לעולם הבא, שאם תאמר בעולם הזה, והלא סופו הוא מת:
אני ה' – נאמן לשלם שכר.
רשב"ם טוען: "וָחַי בָּהֶם" – אבל אם לא יעשה, ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם.
אבן עזרא משלב את שתי הדעות: וישמור המצות אשר יעשה אותם האדם "וָחַי בָּהֶם" בשני העולמות (לקהלת ז, יח).
רמב"ן מפרט: ולכך יאמר אשר יעשה אותם האדם "וָחַי בָּהֶם" – כי הדינים נתנו לחיי האדם בישוב המדינות ושלום האדם, ושלא יזיק איש את רעהו ולא ימיתנו.
לא מצאתי התייחסות לצירופם של שני הביטויים האלה.
אני מציע הבנה נוספת:
הצירוף הזה בין הביטוי "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" לביטוי "וָחַי בָּהֶם" בתוך חמישה פסוקים עוקבים, מנחה אותי לחשוב שהתוכן הוא מיוחד, זו גושפנקה מיוחדת.
אמנם אפשר לראות בכך רק חיזוק נוסף למילוי המצוות.
אבל אני מוצא שבפסוקים אלה יש דבר נוסף:
נשים-לב, השורש "עשה" מופיע 6 פעמים בחמשת הפסוקים האלה.
וכמו שקבע בובר לתופעה כזו קוראים מילה מנחה, כלומר יש בכך רמז למשמעות של הכתוב.
ואם לא שכחנו, הרי במעמד הר סיני גם כן הודגש "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמו' כד, ז).
אמנם האמירה אינה פשוטה ומעוררת דיונים רבים, אבל לעניננו חשוב שגם במעמד סיני יש מקום רב לעשייה.
ובבריאת האנושות נאמר:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו).
"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב, יח).
האם העשייה צריכה חיזוק כה רב?
כן, אם היא מושווית לאמירה, לדיבור.
כי קל מאוד לדבר ולהבטיח.
יש דוגמאות רבות מהתחום האקטואלי, לפער הבלתי נסגר בין אמירה, הצהרה, הבטחה לבין מעשה מתאים.
אז תגידו, הרי רוב הפוליטיקאים נוהגים כך.
אבל רק הם?
בחיי יום-יום, כמה בקלות בני אדם נוטים להצהיר, לדבר יפה, להבטיח, לעורר ציפיות,
ו… להישאר בכך.
מה לא מספיק שאמרנו, לא מספיק שהבטחנו, צריך גם לקיים?
אז לי נראה, שהמסר של צירוף "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", של השורש 'עשה' ושל האמירה "וָחַי בָּהֶם"
היא כמו שאנו מברכים לאחר קריאת ההפטרה, ככה קצת לפני מטר הסוכריות:
"ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועושה המדבר ומקיים שכל דבריו אמת וצדק.
ואם נלמד ממה שאנו מצפים מאלוהים
התוכן של "וָחַי בָּהֶם" יהיה מלא חיוּת וטוב.
כי אז גם למלים ולמשפטים שלנו יהיה ערך רב יותר ותהיה משמעות, והם לא יהיו דברי בעלמא; אם באמת נשתדל גם להגשים את מה שאנו אומרים.
מראה מקום
א. נחמה ליבוביץ, פרשת ויקרא.