פרשת עקב: חשיבות השמיעה הנכונה לעניין שמירת הברית | אסתר ואלי מיאסניק, אב תשפ"ד
מבוא
פרשת-עקב דנה באספקטים שונים של התמודדות הדורות הבאים (הדורות לאחר הדור הנכנס לארץ ישראל). הפרשה פותחת עם מסר ייחודי שלא פגשנו קודם. משה קושר בין שמיעה של משפטים, שמירתם, עשייתם ושמירת הברית ע"י ה' : וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְשָׁמַר ה'ָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ (ז,12). מה בעצם אומר המשפט הפותח הזה. ממי ישמעו בני ישראל, הרי משה לא נכנס לארץ? ובהנחה זו- מה הקשר בין שמיעה, לשמירה ולעשייה?
הרקע לפרשת- עקב: לאחר שהות ארוכה בארץ, העם עלול לשכוח מי הכניסו ארצה
לאחר שהובהר שמשה לא יכנס לא"י, מנתח משה בפרשת -ואתחנן את כניסת ישראל לארץ ואת הצורך בהתמודדות עם תרבותם השונה והבעייתית של יושבי הארץ. ההתמודדות מבוססת על הזיכרון ההיסטורי הטרי של יציאת מצריים, המסע במדבר ועזרתו של ה' בכיבוש הארץ.
בפרשת -עקב משה מציג צורך בהתמודדות שונה. והיה כאשר ישראל יירש את הארץ והארץ תאיר לו פנים, השפע והברכה עלולים להביא במהלך השנים לגבהות לב ובעקבותיה לשכחת תפקיד ה' בהיסטוריה של העם: הִשָּׁמֶר לְךָ…פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ,… וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים ( ח 11- 13).ובהמשך- משה מדגיש את השיכחה כאם כל חטאת: וְהָיָה, אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה'ָ, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים…. וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם–הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן… עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן, בְּקוֹל ה'. (ח 19-20).
בהמשך משה מביא את אירוע העגל כהוכחה לזכרון הקצר של העם. האירוע התרחש כ 60 יום לאחר שהעם ראה ושמע את ה'. מתברר שללא התערבות משה, העם היה נענש קשות.
מסקנת משה היא שצפוי שהעם עתיד למעוד בגלל שלא חווה את פעילות ה'. כך ניתן למנוע זאת
משה מסכם כך את הדרך להתגבר על הזכרון הקצר: שמירת החוקים והמשפטים, תביא לידיעה של תפקיד ה' בהיסטוריה של העם
— שמירת מצוות-:וְאָהַבְתָּ, אֵת ה'ָ; וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו–כָּל-הַיָּמִים (יא 1)
— שמירת המצוות מביאה לידיעה– וִידַעְתֶּם, הַיּוֹם, כִּי לֹא אֶת-בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא-רָאוּ, אֶת-מוּסַר ה'…: אֶת-גָּדְלוֹ–אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה, וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה. (יא 2)
—שמירת המצוות תביא לאפקט השמיעה. כאילו ששמעו מפי משה-וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם–לְאַהֲבָה אֶת ה' וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם. (יא 13)
סיכום: הפסוק הפותח של הפרשה נועד לתמצת את הדרך בה משה ממליץ לפעול כדי להגיע להמשך שיתוף ה' בהגנה על העם והארץ: עשייה שמביאה לשמיעה לעשייה
"כשהתורה רוצה לומר לנו שנעשה כדבר ה', היא מצווה עלינו 'לשמוע'. חשיבותה של עובדה לשונית זו רבה מכפי שאפשר להעלות על הדעת. שכן היא מלמדת כי ציות עיוור אינו נחשב מעלָה ביהדות. ה' רוצה שנבין את המצוות שהוא נותן לנו. הוא רוצה שנהרהר בהן ונחשוב מדוע ניתנה מצווה זו ולא אחרת. הוא רוצה שנקשיב, שנהגה, שנתעמק, שנַפְנים, שנגיב. הוא רוצה שנהיה עַם שומע." ואז, ניחשף להיסטוריה ולא נשכח .(מתוך "להנהיג פירושו להקשיב" / הרב זקס)
קרי, בפתיחה, וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם , משה ממליץ על "שמיעה" בלתי פוסקת לזכרון ולמציאות הנוכחית, בלא להיגרר לאבדן דרך. זאת, ע"י העשייה והשמירה על המשפטים הם תומכי השמיעה הנכונה ובהתאם- תומכי ובוני הזכרון ואי השיכחה.
——————