פרשת דברים: הפקת לקחים | הרבה גייל שוסטר-בוסקילה, אב תשפ"ב
נשאלת השאלה למה בשבת זו אנחנו קוראים את הפרשה הראשונה של ספר דברים? האם זה מקרי?
רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם, אֶת-הָאָרֶץ; בֹּאוּ, וּרְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם, וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם (דברים א, ח).
שבת דברים היא תמיד השבת שלפני תשעה באב והיא נקראת "שבת חזון" (ע"ש ההפטרה "חזון ישעיהו בן אמוץ", אותה קוראים בכל העדות מלבד התימנית). כתב הרב ד"ר רונן לוביץ (רב היישוב ניר עציון ונשיא תנועת "נאמני תורה ועבודה". חבר בארגון רבני צֹהר ובארגון הרבנים בית הלל):
…ישנן פרשות מסוימות שיש התאמה רבה בין תכניהן לבין ימים מיוחדים בשנה הצמודים אליהן. להלן שלוש דוגמאות בולטות: פרשת "פקודי" העוסקת בסיום הקמת המשכן נקראת פעמים רבות לקראת ראש חודש ניסן, שבו המשכן הוקם. פרשת "דברים" נקראת תמיד בשבת שלפני תשעה באב, ובה קוראים את הפסוק יב " אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם:", הרומז לחורבן ולמגילת איכה. ופרשת "ניצבים" המכילה את נושא התשובה נקראת בימי התשובה, לפני ראש השנה. https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4293976,00.html
לדעתי הקשר המילולי הוא לא מה שחשוב. בספר דברים, למרות שיש חזרה על הרבה מושגים מהספרים שקדמו לו, יש גם חידושים בטקסט – כמו מילים שונות בעשרת הדיברות. פרשת דברים היא לא הדרמטית ביותר אבל כאן משה מתחיל להיפרד מעם ישראל שיעבור את הירדן בלעדיו.
בספרו התנ"ך: מהפכת אלוהים, מתאר פרופ' יאיר זקוביץ את מטרת ספר דברים:
ספר דברים מכיל את נאומיו של משה בעבר הירדן, בערבות מואב, על ספה של הארץ המובטחת, מעין הזדמנות אחרונה לחנך את העם, לעוררם להפיק לקחים מהתנהגותם בעבר ולהורותם את אשר יעשה עם כניסתם לארץ כנען.… נאומי ספר דברים מלווים בברכות מותנות מכאן ובאיומי קללות מכאן; הבחירה בין טוב לרע, בין חיים למוות, מסורה בידם של בני ישראל (עמ' 46).
לדעתי, הפקת לקחים מהתנהגות העם הוא בדיוק תפקידו של צום תשעה באב. במעבר בין נדודים במדבר למגורים בארץ ישראל, העם היה חייב לראות את כל האירועים הקשים במדבר בראייה לעתיד לבוא. השינויים שנדרשים להיות לעם שראוי לקבל את המשימה לא בשמים הם אלא בידינו ועלינו להרהר על ההשלכות לכלל ישראל. האם הם היו מוכנים למשימה דאז? האם אנחנו מוכנים?
בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו, :גִּבֹּרֵי כֹחַ, עֹשֵׂי דְבָרוֹ; לִשְׁמֹעַ, בְּקוֹל דְּבָרוֹ. בָּרְכוּ ה’, כָּל-צְבָאָיו– מְשָׁרְתָיו, עֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. בָּרְכוּ ה’, כָּל-מַעֲשָׂיו– בְּכָל-מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ; בָּרְכִי נַפְשִׁי, אֶת-ה’ (תהילים קג, כ-כב).