פרשת בשלח: שירת נשים בפרשה ובהפטרה: שירת מרים ושירת דבורה

פרשת בשלח: שירת נשים בפרשה ובהפטרה: שירת מרים ושירת דבורה [1] | מיכל פרם-‏כהן, שבט תשפ"ה

פרשת "בשלח" (שמות י"ג, יז – י"ז, טז) כוללת בתוכה שורה ארוכה של אירועים מכוננים בתולדות ‏ראשיתו של עם ישראל: ‏

היציאה ממצרים וראשית הנדודים במדבר כאשר ה' מוביל את העם באמצעות עמוד ענן ביום ועמוד אש ‏בלילה; חרטתו של פרעה על שהתיר לבני ישראל לצאת מארצו ורדיפתו אחריהם עם צבאו; פחדו של ‏העם מפרעה וצבאו ותלונתו למשה על שהוציאם ממצרים; בקיעת ים סוף ומעבר העם בחרבה וטביעתו ‏של צבא פרעה; שירת ההודיה לה' של משה ובני ישראל ושירת מרים והנשים במענה להם; ‏המשך הנדודים במדבר, תלונת העם על היעדר מים ראויים לשתייה והנס להמתקת המים המרים; תלונת ‏העם על היעדר מזון ונס ירידת המן מן השמיים שישה ימים בשבוע במשך ארבעים שנה; ראשית ‏הציוויים לגבי שמירת יום השבת בהתאם לירידת המן ואיסופו; תלונת העם על היעדר מים ברפידים ונס ‏יציאת המים מהסלע כאשר משה מכה בו; הקרב הצבאי הראשון של בני ישראל, מול עמלק, שמסתיים ‏בניצחון בהנהגתו של יהושע, כאשר על אהרון וחוּר לתמוך בידיו של משה על מנת להכריע את האויב; ‏ולסיום, הוראת ה' למשה: "וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שמות ‏י"ז, יד) והכרתו של משה כי "מִלְחָמָה לַה', בַּעֲמָלֵק–מִדֹּר, דֹּר" (שמות י"ז, טז). ‏

מכל האירועים המשמעותיים האלה נבחרה דווקא שירת ההודיה לה' של משה ובני ישראל ושירת ‏מרים והנשים במענה להם כנושא המקשר בין הפרשה להפטרה. הפטרת פרשת "שלח" (שופטים ד-ה) ‏עוסקת בסיפורה של דבורה, השופטת היחידה במקרא, והאישה השנייה, לאחר מרים, שמובילה שירת ‏הודיה לה' לאחר שהושיע את בני ישראל מאויביו. מרים מובילה את הנשים היוצאות בתופים ובמחולות ‏בשירה קצרה ופשוטה: "שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות ט"ו, כא). שירתה חוזרת ‏כפזמון על הפסוק הראשון בשירתו הנשגבה של משה, המאתגרת מבחינה לשונית בפסוקיה המורכבים, ‏כגון: "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל; תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי– אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי" (שמות ט"ו, ט). ‏

שירת דבורה לאחר הניצחון על יבין מלך כנען וסיסרא שר צבאו, מפרטת את מהלכי הקרב ותוצאותיו  ‏ודומה יותר בתוכנה ובסגנונה לשירתו של משה. כמוה היא מאתגרת מבחינה לשונית, כמו בפסוק: "וְשָׂרַי ‏בְּיִשָּׂשכָר, עִם-דְּבֹרָה, וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו; בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן, גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב." (שופטים ה, ‏טו). עם זאת, החיבור בין שירת מרים לשירת דבורה בולט. שתיהן מכוּנות "נביאות" והן הנשים היחידות ‏במקרא שזוכות למעמד זה בזכות הנהגתן (חולדה הנביאה אינה מנהיגה ונועדיה הנביאה הייתה נביאת ‏שקר). שירתה העממית של מרים, שבאה במענה לשירת משה, סוחפת את הנשים לתופף ולחולל, וניתן ‏לתאר ששירתה חוצבת הלהבות של דבורה הלהיבה את העם שבוודאי הריע לה בסיום שירתה. ‏

בחירת ההפטרה לפרשה מעידה שהמקרא מאשר ומפאר את שירתן של שתי הנביאות המנהיגות.‏

 

‏"שירת הים" של מרים באתר "זמרשת"‏‎ ‎‏ 


[1] נעזרתי בספרה של טובה כהן קול משלהן, הוצאת כרמל, 2021, בפרק "'ותען להם מרים': קולותיהן של מנהיגות במקרא".