פרשת בחוקותי: המשך לפרשת בהר | אליאנה תפוחי, אייר, תשפ"ב
הפרשה בחוקותי היא הפרשה העשירית בספר ויקרא, והיא גם הפרשה המסיימת את את הספר. זו פרשה קצרה (2 פרקים סה"כ) ובשנים שאינן מעוברות היא נקראת יחד עם פרשת בהר. השנה – יש לנו שנה מעוברת, ולכן הפרשה זוכה לשבת משלה.
הפרשה הזו, בחלקה הראשון עוסקת בברכות ובקללות, או כפי שהיא גם מכונה "פרשת התוכחה". ברכות ושפע לעם – במידה ויקיים את המצוות שנתן משה בהר סיני, וקללות – במידה והמצוות לא יקוימו. הברכות הן קצרות יחסית בפרשה זו, אך הקללות מפורטות ועולות בחומרתן עד העונש החמור ביותר לעם – גלות. על אף נימת התוכחה הכבדה בפרשה זו, מסתיים החלק הזה בכל זאת בנימה אופטימית – "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים…. וזכרתי להם ברית ראשונים…. להיות להם לאלוהים אני יהוה" (ויקרא כז, מד-מה). אלוהים קשור לעם ישראל כמו הורה לילדיו, וגם אם יאכזבו אותו מאד, הוא נשאר מחויב להם לעד.
החלק השני של הפרשה הזו הוא יותר מאתגר לדעתי, במיוחד בימינו אלו. הוא מתייחס לאפליה הברורה של נשים וזקנים בחברה המקראית, ואולי גם היום במגזרים מסוימים. בפרק כז , ניתן מדרג של ערכי זכר ונקבה בגילאים שונים, בהקשר להלכות נדרים.
|
|
ערך זכר (שקל) |
ערך נקבה (שקל) |
|
חודש – 5 שנים |
5 |
3 |
|
5שנים – 20 שנה |
20 |
10 |
|
20 שנה – 60 שנה |
50 |
30 |
|
60 שנה ומעלה |
15 |
10 |
אם ניתן להסביר את המגמה של המדרג הזה , לפי הגיל, בהתחשבות בכוח עבודה ויכולת תרומה לחברה, (גם נושא הגילנות , נחשב בימינו, לאפליה חמורה), קשה מאד לקבל את האפליה הבולטת שבין ערך זכר לערך של נקבה. מה עם תרומתה של האשה לפריון ולגידול הדור הבא? נקווה שבחברה שלנו , בה האישה תופסת את מקומה בכל התחומים בחיי המעשה, הערכה מקראית זו תחשב במהרה כפסולה ובלתי מתקבלת בכל חברה ובכל מגזר.