פרשת בְּמִדְבַּר, אניטה תמרי, סיון תשע"ז
עם שלם מסתובב במדבר. עם עבדים שיצא משעבוד והולך אל הלא נודע.
החיים במצרים היו קשים – העבודה מפרכת, הנוגשים קשוחים אם לא אכזרים, והגזרה "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" פגע בכל משפחה ומשפחה. אנחנו יודעים איך משפחה אחת התמודדה עם הציווי הנורא הזה, אך האם היו משפחות שהוכרחו להיכנע לו?
ועם כל הקושי – הייתה שגרת חיים. הייתה לכל משפחה קורת גג, כפי שאנחנו למדים מסיפור המכות. היאור סיפק מים ואלה גידלו דגן. וכפי שאנחנו שומעים – היה אוכל, שהרי העבדים הנמלטים זוכרים את סיר הבשר, וגם "אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים" (במדבר יא, ה). קשים ככל שהיו החיים, היה בהם מה שקוראים היום "ביטחון תזונתי", והתפריט נשמע טעים ומגוון.
כמה זמן ישב העם בזמן שמשה קיבל את כל החוקים שבספר ויקרא? מחשבי החשבונות יגידו את אשר יגידו – לכל אחד ואחת היה זה, מן הסתם, זמן שעמום והמתנה. ואז – פתאום שינוי. הדגש עובר מהחוק אל האנשים, מהעמידה והדשדוש אל התנועה – "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א, ב).
העם שהיה זמן רב "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָּהֶם" – צָרַעַת, או חֵטְא, או טְמֵאָה משתנה.
מאלמונים בחוק היבש הם הופכים לאנשים עם קשר אנושי – משפחה ובית אב. העם מתארגן – משפחה, בית אב, שבט. לכל קבוצה יש מקום ואפילו דגל. התנועה איננה רק ממקום למקום במדבר, היא תנועה מאלמוניות לייחודיות.
עם אינו נבנה מאוסף חוקים – אלה נועדו לשמר אותו.
עם נבנה מאנשים עם שם, אנשים שקשורים זה בזה,
וכולם נעים לכיוון אחד בתקווה אחת.