אחרי מות-קדושים: מה הקשר בין מוות לקדושה? | רבה יהודית אדלמן-גרין. אייר, תשפ"ה
מה הקשר בין מוות לקדושה? דם וקדושה? יחסים וקדושה?
אחרי מות
עלינו להמשיך ולבקש מהתורה לדבר אלינו בלשון בני אדם, אותה עגה גסה המשובצת באיסורים ובשיבושים, שתיקות ואכזריות, שהיא הכלי היחיד לקדושה, אמת ושלום. עלינו להמשיך ללמד , אנו והחברותא שלנו, אלה את אלה את התורה, את המשמעות שיש להיותנו בני אנוש. אנושיות איננה שלמות. אין סוף לחוסרים שלנו. בני אדם מדממים. בנות האדם יולדת את עולמן בייסורים ומדממות ובכאבי בטן. לאנושות טקסטים מושלמים, על-זמניים משום שבאנושות לא חבויים הקשרים מושלמים ועל-זמניים (רבה ד"ר רחל אדלר). [1]
ועדיין אנחנו יכולים לצאת בתחושה של המסתורין הענק של החיים והמוות, אותו מסתורין שטבוע בגוף הארצי, הנקבי שלנו. עלינו לדחות את הרעיון שדם הווסת גורם לאישה להיות "טמאה" ובמקום זאת, לחשוב על ימי הווסת כימים של כוחות חשמל אדירים – כוחות החיים והמוות הפועמים בתוכנו (רבה עליזה גולדשטיין- דוקטור לשם כבוד). [2]
מה הקשר בין מוות לקדושה? דם וקדושה? יחסים וקדושה?
|
דם המילה |
טהור, קדוש |
זכר |
|
דם הווסת |
פוטנציאל כפול – לידה וניוון. טמא |
נקבה |
|
קרבנות |
דם |
כפרה לעדה כולה |
וְכִפֶּר עַל-הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל-חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם (ויקרא טז, טז).
קדושים
איך אנחנו מכוננים קדושה? הטקסט מציג לנו את התוכנית: בספר ויקרא, פרק יט, אנו מוזמנים להיות קדושים ולבנות את עצמנו כשאלוהים הוא הדוגמה העומדת לנגד עינינו. התורה מסבירה לנו איך להתקרב לאלוהים ולמצוא קדושה ביחסי אנוש. אם ניתן פירוש מודרני למילים העתיקות, פסוק אחר פסוק:
- עלינו לכבד את הורינו. לשמור את קדושת השבת. מה הקשר בין הורים לשבת (יט, ג).
- לא לעבוד אלוהים אחרים, בינה מלאכותית, טלפונים חכמים, טלוויזיות, כסף, חומרנות, צרכנות ותחרותיות (יט, ד).
- להאכיל את העניים כחלק מהפולחן שלנו (יט, ט).
- לחיות חיים אתיים. להיות ישרים בעסקנו. לא לקחת את מה שלא שלנו (יט, יא).
- לשלם לעובדים בזמן. להיות רגישים למצבם של האחרים (יט, יג).
- להיות רגישים לאחרים, גם אם החירש אינו יכול לשמוע אותנו, לא להעליב אותו. לפני עיוורת לא לשים מכשול. לפתוח את ליבנו לזולת. הרב שי הלד כתב: "בליבו של אלוהים יש מקום מיוחד למי שפגיע. ומכאן, שגם בליבנו צריך להיות להם מקום כזה – אם הם יהודים ואם לאו. הציווי לאהוב כולל מחויבות להיענות לצרכים הגשמיי שלהם".[3]
- לא לשפוט אנשים על פי עושרם או מחסורם (יט, טו).
- "ואהבת לרעך כמוך" (יט, יח). שחלק מן המשוואה היא, גם לאהוב את עצמנו, כמו שהאל עושה.
[1] Tamara Cohn Eshkenazi, Andrea Weiss, The Torah , A Women’s Commentary. New York: URJ Press, 2008.
[2] Ibid.
[3] Shai Held, Judaism is about Love. New York: Farrar, Straus and Giroux, 2024.
—