פרשת שופטים: צדק צדק תרדוף | סאם ליימן-ווילציג, אב תשפ"ו
ללא ספק, שלוש המלים המפורסמות ביותר בפרשת השבוע הן: ״צדק צדק תרדוף״ (דברים טז, כ). אבל נשאלת השאלה: מדוע המלה ״צדק״ מופיעה פעמיים? ולמה בסדר דקדוקי הפוך מהמקובל? (היה צריך להיות ״תרדוף צדק…״).
לגבי השאלה הראשונה, ניתן להעלות שלוש סיבות לכפילות של ״צדק".
ראשית, כדי למצוא או להגיע לצדק, חייבים לעבוד יותר קשה מאשר צריך לעבוד כדי להשיג ערכים נעלים אחרים. וזאת למה? כי …
שנית, כמעט תמיד ישנם שני צדדים לכל נושא, ויכוח, עימות, התנגשות וכו׳ – וברוב המקרים אין אמת מוחלטת ושלֵמה שנמצאת אצל צד אחד בלבד. זהו היסוד של האִמרָה המפורסמת בתלמוד: ״אלו ואלו דברי אלוהים חיים״ (בבלי, מסכת עירובין, ,יג:ב). כתוצאה, כאמור לעיל, יותר קשה למצוא את עמק השווה ביניהם מאשר לתת לאחד ״לנצח״, כי ברוב המקרים מגיע משהו גם לצד הנגדי (אפילו בתחרויות ספורט נותנים מדליה למקום השני!).
שלישית, קיימים שני סוגי ״צדק״: צדק אובייקטיבי/מוחלט וצדק אישי/נסיבתי. הראשון נמצא בספרי חוקים ובספרי לימוד אשר קובעים ״מה צריכים לעשות ומה לא״. אולם, החיים הרבה יותר מורכבים מכך. למשל, האם יש הבדל בצדק ששופט חייב לעשות בין מקרה אחד בו אדם עשיר גונב מהמכולת לעומת אדם עני (עם ילדים רעבים בבית)? לפי הצדק האובייקטיבי – מה שנקבע בספר החוקים – אין לעשות איפה ואיפה ביניהם, אלא לתת לשניהם אותו עונש. אבל רובנו לא מוכנים לקבל זאת, למרות שאנו מבינים את הצורך ל״צדק פורמלי ועקבי". לכן, למצוא איזשהו איזון בין צדק אובייקטיבי לבין צדק נסיבתי דורש מאיתנו מאמץ אינטלקטואלי (וגם רגשי!) גדול מאד. אם היה צדק מסוג אחד, העבודה הייתה קלה; שני סוגי צדק – והסתבכנו.
ובכל זאת, איך עושים זאת? כיצד מוצאים את הדרך לקבוע צדק אשר משלב את השני (שני צדדים) ואת השלישי (שני סוגים)? אני מציע לפנות לשורש של מלה הידועה לכולנו: ״אזן״. שלוש אותיות אלו מהוות בסיס לשתי מלים שונות: אוזן + איזון. הסיבה שיש לנו שתי אוזניים היא כדי להקל עלינו להאזין (לא רק ״לשמוע״ אלא להתרכז בנאמר) לשני הצדדים שעומדים מולנו כדי להגיע לאיזשהו איזון ביניהם. כלומר, רק תוך האזנה אמיתית נוכל להגיע לאיזון ראוי בין שני המתווכחים.
ומכאן התשובה לשאלה השנייה ששאלתי למעלה: מדוע המלה ״צדק״ מקדימה את המלה ״תרדוף״? כי כדי לחשוב על מה תהיה התשובה/פתרון/פסק-דין שלנו בוויכוח, חייבים קודם לשמוע את ה״צדק״ כפי ששני הצדדים רואים אותו במקרה הספציפי – ורק אז נוכל ״לרדוף״, קרי להתאמץ ביושר אינטלקטואלי להגיע לפתרון ״הנכון״ בנסיבות של המקרה.