פרשת ואתחנן: עם חופשי בארצנו | אילנה קראוס, תמוז תשפ"ו
הפרשה שלנו מלאה, אפילו גדושה, בנושאים ובטקסטים מכוננים: עשרת הדיברות, "שמע", "ואהבת", שלא לדבר על רעיון המוֹנוֹתֵאִיזְם, והברית עם אלוהים.
אני רוצה להתמקד בעניין אחר, החיים כעם בארצו, ואיך קבלת הרעיון של אל אחד ויחיד ושמירת החוקים והמשפטים שהאל נותן לנו, ושאותם משה מפרט בפרשה, יבטיחו לעם חיים טובים ואריכות ימים, כפי שכתוב בדיבר החמישי:
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (ה, טז).
וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ–וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים.(ד, מ).
עם ישראל מקבל תמריץ נוסף לשמור על חוקי האל:
רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, ה' אֱלֹהָי: לַעֲשׂוֹת כֵּן–בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם–כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים: אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כּה' אֱלֹהֵינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו.(ד, ה-ז).
לפי כך, עמים אחרים יכבדו את עם ישראל ויציינו את גדולתו ואת הערך העליון של האל שלהם, בתני שהעם ישמור על חוקי האל.
שמשון רפאל הירש (1888-1808) פירש את הפסוק ”רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, ה' אֱלֹהָי: לַעֲשׂוֹת כֵּן–בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ", וכתב:
חוקי האל אמורים להוות את הבסיס לחברה שבני ישראל עומדים להקים בארץ. הדבר אינו מרמז שהחוקים אינם חלים מחוץ לארץ ישראל. אכן, רבים מהם היו בתוקף מאז שישראל יצא ממצרים, כגון שמירת שבת ואיסור עבודה זרה. עם זאת, ישנם חוקים ספציפיים, כאלה המבוססים על חקלאות, למשל, שלא ניתן לקיים אותם מחוץ לארץ. כל אומה אחרת הופכת לאומה מעצם העובדה שיש לה ארץ משלה, ורק לאחר מכן היא קובעת את החוקים שיש לחיות לפיהם בארץ זו. אתם, לעומת זאת, הפכתם לאומה מכוח חוקיכם, ותינתן לכם ארץ משלכם אך ורק למטרת חיים לפי חוקים אלה.
מצוידים בחוקים ובמשפטים, מהלכים אחרי אל שמוביל אתנו, אנו עומדים להיכנס לארץ המובטחת. אבל כדי לשמר על כל הטוב הזה, עלינו לשמור באופן קפדני על החוקים.
אפשר להשוות את החוקים והמשפטים ב"תורה הזאת" לחוקה של ארצות הברית, שאת יום הכרזת עצמאותה ה-250 חגגנו בתחילת החודש. סדרה מצוינת, "הניסוי האמריקאי", מדגישה את חבלי הכתיבה של החוקה וההתלבטויות של האבות המייסדים של הרפובליקה החדשה. התורה שלנו היוותה השראה להם. אבל הם היו בארצם ואילו אנחנו היינו במצב אחר, כפי שציין הירש. היה שלינו לכבוש את הארץ, והעמים יראו את האל הולך אתנו.
אבל היום כשיש לנו ריבונות, האם אנחנו מתמידים בשמירת התורה הזאת עכשיו בארץ שלנו? או כפי ששאל הפרשן בחומש עץ החיים: "לאחר חורבן בית המקדש וגירוש הארץ, התורה היא שאפשרה לנו להישאר עם. הקמתה מחדש של ישראל המודרנית בשנת 1948 מעלה שאלה: אם ישראל עם התורה יכול היה לשרוד בלי הארץ, האם ישראל עם הארץ יכולה לשרוד בלי התורה?"
ואפשר להוסיף ולשאול: איזה פירוש של התורה? אולי רוח התורה, כפי שהיא משתקפת בפרשה שלנו, וחוקה מודרנית? לפי הפרשנות להלן (תקווה פריימר-קנסקי, בתוך איימי קלמנופסקי, The Torah: A Women’s Commentary, עמ' 1082), זה תלוי בנו.
בניגוד ליקום הפוליתאיסטי, המוגדר על ידי שינוים ואי-יציבות שבהם האנושות נתונה לחסדי האלים. גחמות אלוהיות הורסים ערים; מריבות אלוהיות גורמות למבול, או לבצורת, עם אל אחד בשליטה, מה הגורם האחראי להרס ולטרגדיה? …ההתנהגות האנושית הופכת למשתנה הקובע את מהלך ההיסטוריה ואת עולם הטבע. כשישראל מתנהגים [לפי החוקים], יש שפע גשמים, כשישראל חוטא, יש בצורת ומוות (דברים יא, יג-יז). … המנדט המקראי: כשותפיו של האל, זה הופך לאחריותה של האנושות לשמור על היקום של האל באמצעות התנהגות נכונה וצדק חברתי.