מאת:  בת-חן בן אבו:     

פתחו בפינת הרחוב שלנו,
פאב חדש, קראו לו “בּוֹאנַה”.
במקום בית הקפה השכונתי
שנסגר בקורונה.
“זה סימן משמיים”
אמרתי לבנות
למרות שבאלכוהול, הן עוד לא מבינות
כי אחרי שנה בממלכת הבריטית
זו הייתה נקודה קריטית
כשהחלטנו – חוזרים הביתה, למולדת
נגמר החופש, אנחנו משפחה עובדת
ובאנגליה, ממש מול הבית, בווֹלטון סטר‎‏יט
 מאחורי המכולת השכונתית
היה פאב מדליק
עם שיק
ועכשיו, בפינת הרחוב, הפאב נראה סבבה
לא באוקספורד, לא בלונדון,
בכפר סבא!
אז אמרתי ליובל ולבנות שוב, פעמיים,
זה סימן משמיים!

כמה חודשים קודם הגענו, שלוש בנות, אמא ואבא
אל ביתינו החדש בכפר סבא
(לפני שפתחו את הפאב “בואנה”)

בשיא הקורונה
 נחתנו אחר כבוד, כביום חג,
בנתב”ג!
ריק.
אין איש.
משהוא השתבש פה,זה מרגיש
הדיוטי-פרי, סגור
להוריד את המסיכה, אסור
ולקינוח – 42 מעלות בצל…
ברוכים הבאים לישראל!

וכשנתב”ג ריק –
בלב מקנן הספק
עוד אפשר לערוק לקומת הנוסעים?
ובמעשה ניסים –
סיבוב קטן לאחור
ולחזור –

אל התור המסודר
אל הנוף הירוק שלא נגמר
אל הסוּפּר הפחות יקר,
אל מזג האוור הקר,
ואל האַייֵרִיש-קְרִים בּבר….

לכן, כשפתחו את הפאב הזה, “בואנה”,
באמצע הקורונה
כמה חודשים אחרי שנחתנו,
ממש בפינת הרחוב
(בדיוק כשהתחיל להיות לנו טוב)
 זה היה סימן משמיים –
לשנה הבאה בירושלים!

 

 

 

Leave a Reply

Your email address will not be published.