פרשת וישב: אהבה, שנאה וקנאה בתוך המשפחה | הָרַבָּה גייל שוסטר-בוסקילה, כסלו, תשפ"א
כך כתוב בפרשת וישב (בראשית פרק לז):
ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם. ג וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת–יוֹסֵף מִכָּל–בָּנָיו—כִּי–בֶן–זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו–וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ. ו וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו. ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי. י וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ, אָרְצָה. יא וַיְקַנְאוּ–בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר.
מנסיוני הסדר הוא קודם כל אהבה ואז קורה משהו ואנחנו מקנאים בגלל חפץ או הטבה של אחד האחים ואז מתפתחת שנאה. כל מי שגדלו במשפחה עם אחים ו\או אחות מכירים היטב את שלשת הרגשות האלה שמופיעים בפרשה: אהבה, שנאה וקנאה. אהבתי את אחי ואחותי הצעירים ממני אבל קנאתי בהם. לאחי היה חדר משלו ואני נאלצתי לחלוק חדר עם אחותי. מאז שבגרנו אנחנו אחיות אוהבות ותומכות אבל זה לא תמיד היה כך. אחותי הייתה צעירה ממני, חמודה ובלונדינית ומשכה תשומת לב ממני, האחות הגדולה. כמובן עשיתי דברים שנבעו מקנאה. פעם כעסתי עליה שהיא תמיד הלשינה עליי לאמא. פעם אפילו שיקרתי וסיפרתי לה שהיא לא "באמת" אחותי אלא קיבלנו אותה במשלוח של כביסה. לדעתי זה מראה על מידה לא קטנה של שנאה.
בפרשה וישב הסדר שונה ולא כל כך מובן. למה האחים לא קנאו בגלל שיעקב אהב את יוסף יותר מכולם? בדרך כלל מקנאים הרבה זמן לפני ששנאה מחליפה את מקומה בתודעתינו.
הקנאה באחרים, על פניה, אינה מובילה לשום דבר טוב. היא רק משאירה אותנו חסרים, מתוסכלים, כואבים על מה שאין לנו, כמו רואים את מה שאין לנו, את מה שאנו לא יכולים לקבל." (שחר בן פורת).
https://www.mako.co.il/spirituality-self-improvement/soul/Article-770abbef3b85741006.htm
בכל אופן, אני מאוכזבת מיעקב ולא כל כך מהאחים של יוסף. האחים לא קיבלו שום חיזוק מיעקב שהיה יכול להפיג את המתח ביניהם. עצוב מאוד שהורה "שומר" דבר ולא מגיב מיד. אמנם יעקב נזף ביוסף אבל לדעתי היה זה מעט מידי ומאוחר מידי. אולי יעקב היה צריך להביא את כולם ביחד לשיחה, אף על פי שהוריו לא עשה את זה בינו לבין עשו אחיו הבכור.
הסוגיה זו מזכירה את הפזמון של השיר: "ילדים זה שמחה" – הברירה הטבעית – מילים יהושע סובול ולחן שלמה בר
ילדים זה ברכה
ולכם יש לב של זהב
כתוב בתורה
אולי בגמרא
לכו תשאלו את הרב