פרשת צו: הודיה וקהילה

פרשת צו: הודיה וקהילה | שושנה מיכאל צוקר

בין כל הקרבנות הרבים בפרשות ויקרא וצו, לקורבן התודה יש מאפיין מיוחד: "וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא־יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר" (ז:טו) הכל חייב להאכל ביום אחד. התורה אינה מבהירה את מטרת הציווי אבל אברבנאל מסביר כי האדם שהביא את הקרבן ורואה את הכמות הגדולה של בשר ולחם בהכרח יקרא לאנשים רבים להשתתף בסעודה. בעת הסעודה הוא יכול לספר לכולם מה קרה לו והם ישמחו אתו ויודו  לה' על כל הטובה אשר גמל לו (ראה את ברכת הגומל וגם את הנצי"ב  [הרבי נפתלי צבי יהודה ברלין] בספרו העמק דבר על האתר).

ברובד ראשוני יותר, הדחף לתת, להעביר הלאה היא מרכיב מהותי ברגש ההודיה עצמה[*] ומבדיל בינו ובין שמחה אנוכית גרידא. בהקשר של סעודות חג, רמב"ם מטיב להדגיש את זה:

וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאָר הָעֲנִיִּים הָאֻמְלָלִים. ‏אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה ‏לַעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה אֶלָּא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ (משנה תורה, שביתת יום טוב ו׳:י״ח).

האיסור להותיר שאריות מן קורבן התודה מקביל לנאמר על קורבן הפסח בספר שמות: "וְלֹא-תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר" (שמות יב:י). בקרבן הפסח היה גם חיוב לארגן קבוצות אכילה מראש "וְאִם־יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל־בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל־הַשֶּׂה" (יב:ד). במצריים מטרתו של הארגון הקבוצתי והאכילה המשותפת הייתה מוכנות ליציאה. לדורות, קרבן הפסח מהווה קרבן תודה לאומי.[**] בימי הבית האיסור על שאריות והחובה למנות קבוצה מראש נותרו בעינן.

מאז החורבן, ליל הסדר החליף את הקורבן, ושאריות מותרות אבל ההודיה והתכנסות המורחבת קיימים בכל כוחם.

פרק המגיד בהגדה פותח: "כָּל דִכְפִין, יֵיתֵי וְיֵיכֹל; כָּל דִצְרִיךְ, יֵיתֵי וְיִפְסַח." כאשר אנחנו כבר בתוך ביתנו ויושבים מסביב לשולחן הקריאה הנשמעת ריקה. לכן הרגע הוא עכשיו, שבוע לפני פסח. חובתנו לדאוג שכולם מסודרים לחג. אפשר להזמין אנשים הביתה, ואפשר לתרום לארגונים הדואגים לנזקקים בחברה. יש אפשריות חיוביות רבות, ואיסור אחד: אסור להתעלם מצרכי הזולת. בלילה הזה ובכל הלילות.

===============

 [*] A.D.M. Walker, “Gratefulness and Gratitude,” Proceedings of the Aristotelian Society, New Series, vol. 81 (1980-‎ ‎1981), p. 49.‎ 

 [**]  מנחם ליבטאג, קרבן פסח וקרבן תודה