חג הסוכות: והיית אך שמח | מוטי לקסמן, תשע"ט
"וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ , כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ". [א]
כך אמר קהלת, אשר את מגילתו אנו קוראים בחג הסוכות.
ואם הוא אמר, לא "נשבור לו את המילה", נכון?
מאות שנים אחרי קהלת ממליץ ר' נחמן מברסלב: "מצוה גדולה" , "להיות בשמחה תמיד! וצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות ולהרחיק העצבות והמרה שחורה ולהיות אך שמח תמיד."
כל זאת למה?
"והוא רפואה לכל מיני חולאת. כי כל החולאת בָּאין רק מעצבות ומרה שחורה" [ב].
תמיד רצוי לשמוח.
אחת ההזדמנויות לשמחה היא בחגים.
שלמה המלך חונך את המזבח בבית המקדש ואז "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל" [ג]. הסופר המקראי קורא לחנוכת המזבח בשם הֶחָג, בהא הידיעה! מבהיר הרד"ק: "חנוכת המקדש קרא גם כן חג לפי שהיתה סמוכה לחג הסכות" [ד].
והטעם, "רבי יהושע שאומר: שבעה אלו שבעה ימי פסח, שמונה – אלו שמונה ימי הֶחָג" [ה].
סוכות החג היחיד בתורה המכונה "הֶחָג" בהא הידיעה.
<>
"הֶחָג" שהוא חג סוכות ושמחה הם שני מושגים קשורים זה בזה בקשרי צהלה רבים.
אפשר בהחלט לומר: "הֶחָג" שהוא חג סוכות, בא עלינו לשמחה ולששון.
ראשית, התורה עצמה מספרת לנו על כך:
"חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' […] וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" [ו].
חג הסוכות הוא המועד היחיד משלושת הרגלים שהתורה מצווה לשמוח בו באופן מפורש.
הרמב"ם, מתאר: "והיאך היתה שמחה זו? החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שיר ותושבחות" [י].
אם-כן, שמחה רבתי, אבל, איזו שמחה זו?
אפשר לומר שיש כאן שמחת תודה: "כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" [יא].
תודה על איסוף היבולים החקלאיים. אכן, חג הסוכות מכונה גם חג האסיף.
אבל, במובן זה, זו שמחת הישג בלבד.
למה אני אומר בלבד?
כי שמחה על הישג, היא אכן שמחה, אבל היא מותנית בהישג בלבד, ולכן זו שמחה מוגבלת.
לדעתי השמחה שאנו מצווים היא לא בשל מה שהיה אלא דווקא לקראת המחר.
בחג הסוכות אנו עומדים בפני החורף, והתופעה המרכזית החשובה ביותר היא הגשמים.
אפשר להיערך בחששות, בחרדה ואף בפחד (תהיה שנה גשומה? אולי תהיה בצורת?).
אבל אפשר להיערך גם בשמחה.
כך אני קושר זאת גם ל"שמחת בית השואבה".
זו הפרשנות שאני מאמץ ב"וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ", כלומר היה רק שמח, תמיד שמח!
שמחה אולי אינה מגבירה את כמות הגשמים, אבל היא מעוררת באדם כוחות ליצירה ולהתפתחות, ולחיים טובים יותר, גם אם ירדו פחות גשמים.
שמחה כזו יכולה רק להביא לטוב, למנוע פגע ולהמעיט רע.
שמחה כזו נראית כחיוך, כעיניים זוהרות ובורקות [יב].
לשמחה כזו, כיוון, לדעתי, רבי נחמן מברסלב, שדבריו פתחו את הדיון הנוכחי: "להיות בשמחה תמיד!"
ואם תגידו שזה לא קל, נכון זה לא קל. אבל, תמיד, זה אפשרי.
אם נתפוס את האדם כקדוש, ונפעל כך, לא יחסרו סיבות לשמוח.
<>
"וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ": אשרינו שנזכה לשמחה כנה ואמיתית בחג הסוכות ובכל ימות השנה. אמן, כן יהי רצון.
הארות ומראה מקום
[א] קהלת ח, טו.
[ב] מליקוטי מוהר"ן.
[ג] מלאכים א ח, סה.
[ד] רד"ק למלכים א ח, סה.
[ה] בבלי, עירובין מ, ב.
[ו] דברים טז, יג–טו.
[ז] רמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יב.
[ח] "החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה […] אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו" (מסכת סוכה, ה, א).
[ט רמב"ם, הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יד.
[י] שם, הלכה יג.
[יא] דברים טז, טו.
[יב] הדגמה מצוינת איך לצחוק ולעורר שמחה, בלי סיבה אפשר לראות ב – YouTube
בקישורים: Bodhisattva in metro, Bodhisattva by Busחג הסוכות, והיית אך שמח / מוטי לקסמן, תשע"ט