פרשת שְׁלַח לְךָ | פרופ' סאם ליימן-ווילציג, יח בסיוון, תשע"ט
פרשת המרגלים נמצאת במוקד פרשת השבוע שלנו. כל 12 המרגלים שנשלחו היו בכירים בשבט שלהם, אנשים רציניים לכל דבר. לכן, כיצד חזרו עשרה מהם עם דיווח בעייתי? ליתר דיוק: מה היה כל כך רע במה שהם דיווחו? האם האלוהים ציפה מהם לשקר לטובת המטרה של כיבוש הארץ?
נמצאת בפסוק הבא (במדבר 13: כ״ג): ״וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק–מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם״. אכן בחלק הראשון כאן הם מדווחים על מה שראו בעיניהם – ולא היה כל דופי בכך (אם כי ״ענק״ הינה מלה יחסית). אבל החלק השני של הדיווח שלהם אינו מבוסס כלל על מה שראו או אפילו מה ששמעו: ״וכן היינו בעיניהם״. הרי ברור שלא דיברו עם המקומיים לשאול מה חשבו על ה״זרים״ האלה (הם עצמם) שמסתובבים בין תושבי המקום. אז מִנַיִן ההערכה הזאת לגבי מה שהנפילים חשבו?
היתה לא רק ב״קריאת מוחות״ מומצאת. יותר גרוע מכך הדימוי העצמי של המרגלים: ברור שאנשים מלאים ביטחון-עצמי לא היו חושבים שאחרים רואים בהם ״חגבים״ אלא לכל הפחות שווֵה ערך (מבחינת יכולת) לתושבי המקום, יהיו האחרונים גדולים ככל שיהיו. במלים אחרות, לראות את המציאות האובייקטיבית כהווייתה זה בסדר, אפילו אם קצת מפחיד; אבל לאפשר לפחדים הסובייקטיביים שלך להשפיע על ההערכה (העצמית ובכלל), זה אינו מה שמתבקש מחיילים אשר אמורים להיכנס לשדה הקרב.
ניתן להבין את המלה המיוחדת שמופיעה 12 פעמים בפרשתנו (שוב שתים-עשרה!): ״לתור את הארץ״ (בווריאציות שונות). למלה זו יש שתי משמעויות. הראשונה ברורה: לְרַגֵל אחרי המתרחש בכנען. המשמעות השנייה: ללכת שולל, לסטות. מאיפה יודעים זאת? מהפסוקים המתייחסים לציציות בסוף פרשת השבוע שלנו! (במדבר 15: ל״ט) ״ וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְוֺת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם.״
, התורה מסיימת את פרשת שלח לך עם ה״פתרון״ למכשול שעמד בתוך עשרת המרגלים: לא להסתמך על העיניים שלנו ללא עוררין, כי הציפיות והפחדים הסובייקטיביים יכולים להטות את הפרשנות לגבי מה שאנו ״רואים״, אלא לאחוז במשהו קדוש ומבוסס היטב בחיינו (ציציות). רק כך נוכל לפנות לעולם החיצוני עם ראייה מפוכחת, נטולת רגשות (מיניים, פסיכולוגיים וכו׳) העלולים לשבש את הבנתנו את העולם החיצוני ומקומנו בתוכו.