פרשת מַטּוֹת-מַסְעֵי: חשיבות המסע

פרשת מַטּוֹת-מַסְעֵי: חשיבות המסע  | שושנה מיכאל צוקר, תמוז תשע"ח

קוראים ופרשנים רבים ממהרים לשואל "לשם מה התורה מונה כל המסעות ותחנות של עם ישראל במדבר, מקומות שכבר מזמן אף אחד לא יודע לאתרם?" שאלה הגיונית עד ששמים לב לעובדה שרשימת המסעות היא המידע היחיד בה תורה על רוב שנות הנדודים במדבר. ישנם 42 תחנות ברשימה. מהם 14 היו בשנה ראשונה, לפני מעשה המרגלים שגרם לדחית הכניסה לא"י 40 שנה. עוד שמונה שהיו בשנת הארבעים. לכן 20 תחנות הנותרים מהווים כל מה ידוע לנו על 38 השנים האמצעים.

הידיעה הזאת מאירה את דברי הרמב"ם שהמסעות נמנו כדי שהמופתים שקרו בהן לא ישכחו. רגעי שיא חתומים בזכרון, חשוב שנזכור גם את השנים של חיי שגרה. הפשרן האיטלקי ספורנו מוסיף עוד נדבך ומסביר שלפעמים המסע היה ממקום רע למקום טוב יותר, אבל לא תמיד.

במסעו של עם ישראל ממצריים עד ארץ ישראל, רוב הזמן היה חיי שגרה,

לא כל תנועה היא התקדמות ולא כל זכרון הוא טוב, אך ביחד הטוב, הלא טוב והשגרה בנו את עם.

כך גם במסעת החיים שלנו, מהמוצא הנתון עד ליעד שבחרנו לעצמנו. בדרך  יש אירועי שיא וגם אבני דרך בתוך חיי שגרה. חשוב לתת לכל אחד את תשומת הלב הראוי לו, כי ביחד הם, כולם, חלק מחיינו ומעצמנו.