פרשת כי תצא: כל מה שאנושי

פרשת כי תצא: כל מה שאנושי | אניטה תמרי, אלול תשפ"ב

כעורכת, הפרשה הזו מזמינה אותי לעבוד. מה ההיגיון פה? אני שואלת את עצמי. את ההיגיון של ההתחלה אני עוד יכולה להבין – ענייני נשים. אישה יפה תואר שנשבתה. אישה אהובה ואישה שנואה – אבל לא מצד הלב אלא מצד הכיס – הירושה לילדים

ואז, דין בן סורר ומורה. כל המפרשים אומרים שמעולם לא נרגם ילד סורר באבנים. אבל יודעים כל מי שגידלו ילדים שלפעמים… בסתר ליבנו. האם יש כאן אם או אב שמעולם לא חשבו, גם אם לא אמרו, "מה-זה בא לי לחנוק את הילד הזה"?

נראה לי שהתורה נותנת גושפנקא למחשבות הקשות ביותר שאם או אב מעלים על דעתם, אך לא יוציאו אותן אל הפועל. וזוהי גדולתה של התורה. היא אנושית. היא מכירה בכל המגרעות שלנו, והיא מכירה בתהליכים ובדרכים שבהם אנחנו מוציאים דברים מן הכוח (או מתוך החולשה שלנו) אל הפועל

שהרי, איזה מין דיבר הוא "לא תחמוד"? תשעה חוקים ניתנו לנו שאומרים לנו מה לעשות ומה לא לעשות. הדיבר הזה, "לא תחמוד", הוא החשוב ביותר. לא תחמוד הוא התמרור שלנו, הקול הפנימי שרק אנחנו שומעים. הקול שאומר – זה מה שאני רוצה לעשות. אני יודעת שזה לא נכון (שלא לומר פלילי או סתם מטופש). ועם זאת, חשוב לי לדעת שזה מה שעומד אצלי על הפרק, ועכשיו – מה עליי לעשות?

מה שעליי לעשות הוא לחשוב על בן סורר ומורה. לעבור על כל הסיפור, כמו דמיון מודרך. להעביר לנגד עיניי את כל מה שהכעיס אותי, כל מה שפגע בי, כל מה שבגללו חמדתי להעניש ולהכאיב. ואז להמשיך בתמונה – הפומביות, הקהל, הצעקות, הסקילה – ולדעת, לא. אמרתי לעצמי את אשר על ליבי, הכרתי במחשבות האיומות ביותר שלי. ואז, כשהוצאתי אותן לעין השמש, לעין הקהל ולעיניי שרואות את העולם, הנחתי אותן בצד

ועד הפעם הבאה שאחמוד משהו שהוא רע וקשה, אתרכז בדברים הגלויים, בחוקי פרשת כי תצא שיש בהם התייחסות לכבוד האדם. גם אם פשע, אין משפילים אותו לאחר שהומת על פי דין בהשארת גופתו תלויה על עץ. להשיב אבדות – ולהתאמץ לעשות זאת. לדאוג לבטיחות הבית. לנסות להבין למה לא שעטנז. לזעום על כך שאסור שתהיה איפה ואיפה במשפט אבל יש איפה ואיפה ביחס לנשים. לנסות להבין למה יש אנשים מודרים מהקהל ואולי להתחיל לנסות להתגבר על עוולות היסטוריות ולראות את הדברים על פי המציאות שלי. לא לזהם את הסביבה. לנסות לא לבייש אחרים. להתנהג במתינות ולא בחזירות. להישמר ממחלות מדבקות ולזכור שמחלת הגוף אינה מראה על פגם רוחני. לזכור שאנחנו לא באמת צריכים את כל מה שהוא שלנו ולהשאיר לאחרים. לנסות לשמור על המשפחה ועל המבנה החברתי. ואם, גברתי, את נקלעת לקטטה – תני לו בעיטה במבושים, אל תתפסי אותם! לסחור ביושר. הרשימה ארוכה

את כל הדברים שמותר ואסור – אפשר ללמוד. מה שמלמד אותנו הבן הסורר והמורה הוא שמותר לחשוב רע, ושברור לכולנו שבכולנו מסתתר רוע. אין להתכחש לו. לדברי ישעיה, הטוב והרע נבראו בידי אותו אל. עלינו לקחת את המחשבות האלה, להישיר מבט אליהן, להכיר בהן – ולשלח אותן כמו שמשלחים ציפור מהקן